אילני סרק קולם הולך

וואו, היום גיליתי שאני סטודנטית כבר כמעט חודש, וגרוע מכך, שלא כתבתי על זה כלום עד עכשיו. אפשר לסלוח לי, כי גם פחות או יותר לא הייתי בבית עד עכשיו, וגם עכשיו אני בסך הכל מתחמקת מלמידה למבחן בהסטוריה.

כפי שבוודאי כתבתי בעבר, התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב ב18 באוקטובר, 2009. אני לומדת בחוג ספציפי במדעי הרוח, ואני נהנית מכל שנייה - האנשים מקסימים (ומרצים וחברים לכיתה כאחד), החומר מרתק וקצב הלימוד משביע רצון בהחלט. ביום הראשון חששתי מעט שאני לא אשתלב (העובדה שאני צעירה מהסטודנט הממוצע בכ10 שנים עשויה להפריע בתחום זה), והתנחמתי במחשבה שאני במילא באה לשם רק כדי ללמוד, וחברים יש לי בבית הספר, אבל זו שטות מוחלטת - אני מוצאת את עצמי מתכתבת עם חברים מהאוניבסריטה גם בימים שבהם אני לא שם, ומדברת איתם על עניינים לא-לימודיים בעליל (וזה גם נחמד שאפשר לדבר איתם על עניינים לימודיים, כי אין לי כל כך אנשים אחרים לדבר איתם על זה). המרצים שלי נהדרים - שתי מרצות מקסימות מהמגמה שלי ועוד אחד שמרצה במהירות מפחידה למדי, אם כי בחוש הומור, ממגמה אחרת בחוג שלי (קורס חובה שמשותף לכולם).

הלימודים מרתקים, אבל יש עוד עניין פעוט - הספריה! איזו ספריה ענקית! ביקרתי בה גם בעבר, כמובן, אולם עכשיו אני יכולה להיכנס לשם מתי שאני רוצה, "לקטוף" מהמדפים את כל הספרים המעניינים שיש שם (ספרי תחביר! ישנים! והמון כאלה! כל אלה שחיפשתי תמיד ולא מצאתי! נראה לי שהסגרתי עכשיו את מגמת הלימוד שלי ואת החוג). אני מבלה שם שעות, בקשר ללימודים, כי אין שנייה פנויה לעשות בה משהו אחר).

אני גם מבקרת בבית הספר מדי פעם (כל יום למעשה, אבל אני מפסידה חמישה שיעורים באורך שעה וחצי כל אחד, באופן קבוע). בשבוע הראשון נפוצה בכיתה שלי שמועה שעברתי בית ספר... הם לא יפטרו ממני כל כך מהר (סתם. אני אוהבת את הכיתה שלי. כולם נחמדים, במידות שונות). המורים נחמדים ומתחשבים בי, וחוץ מכמות הסטרית של מבחנים יום-אחרי-יום (כי הייתי באונ' בזמן של חלק ממועדי הא'), הכל בסדר.

אם אתם מכירים אותי ולא דיברתי איתכם חודש, אל תעלבו, בבקשה. זו לא אשמתי, באמת שאין לי זמן (וייתכן שאיבדתי את המספר שלכם, כי הטלפון שלי שבק חיים. זו תופעה די נפוצה בקרב טלפונים שננטשים למשך שבוע בתוך שלולית בבוץ). לעומת זאת, אתם מוזמנים להתקשר אליי\לשלוח לי מייל\להגיב לרשומה זו בכל הזדמנות, ואני אשתדל מאוד לענות.

לסיכום, אני מרגישה נהדר בחיי החדשים והכפולים. הם טובים גם מבחינות נוספות רבות, שלא יפורטו כאן משיקולי חוסר זמן ואנשים שעלולים לקרוא את זה (כן, אני מניחה שהמטרה היא שאנשים יקראו את זה, אחרת הייתי יכולה לכתוב את זה ביומן האישי שלי).

להתראות!