גאד תודה לאל מצאתי זמן. אפסיק לחפור :]
אנג'וי
פרק 8:
סוף סוף הפלאפון הפסיק לצלצל. אבל קולו המשיך להדהד באוזניי, יכול להיות שהוא עכשיו עם הילדה הזו, עושה לה מה שחלמתי שהוא עושה לי?
כל כך נפגעתי. אני לא חושבת שאני אי פעם יסלח לו על זה. אם הוא בכלל יחליט שכדאי לו להשפיל את עצמו ולבוא לבקש סליחה.
היה בי מין דחף כזה לבדוק אם הוא השאיר הודעה, אבל קול עלה בי מבפנים: 'את באמת הולכת להשפיל את עצמך ככה? צמאה ליחס שלו אחרי שפגע בך ככה? את פשוט פתטית!' הקול לעג לי, פוגע בפצעים הפתוחים.
"די כבר!" צעקתי שוב.
לא עניינו אותי השכנים. שיחשבו שאני משוגעת, שיחשבו מה שהם רוצים.
"לפני שבוע טום קאוליץ בא אליי עד לישראל כדי להגיד לי שהוא אוהב אותי ועכשיו הוא מתלעס עם איזו פרחה איטלקיה. נראה אתכם סובלים את זה!" צעקתי, קולי מהדהד ברחבי הבית.
כאילו שמישהו שומע. הייתי כל כך פגועה שלא ראיתי בעיינים אפילו.
הדלקתי סיגריה, שואפת באיטיות את העשן, כאילו זה מה שיעזור. שיחבר את ליבי מחדש.
פתחתי את הפריזר, הוצאתי בקבוק וודקה אבסולוט, לא היה לי שמץ של מושג מאיפה הוא הגיע לשם.
הייתי חייבת לשתות משהו. רק סיגריות לא יעזרו.
פתחתי את הבקבוק ושתיתי שלוק גדול. זה שרף לי בגרון, בחיים שלי לא שתיתי אלכוהול אמיתי.
אבל זאת הייתה הרגשה טובה.
לקחתי עוד שלוק, זה נתן לי אשליה שהכל בסדר, שעוד מעט אתעורר מחלום.
אהבתי את ההרגשה הזו. המשכתי לשתות עד שנרדמתי על הספה.
********************
קול דפיקה חזק ומציק העיר אותי, קמתי עם כאב ראש מוזר.
מצאתי את הבקבוק ריק על השולחן וגם מאפרה מלאה סיגריות.
הרתחתי מים בקומקום ושמתי את ידי על הראש.
אף פעם לא היה לי כזה כאב ראש מוזר, נראה לי שזה האנגאובר.
המשיכו לדפוק בחוזקה. לבסוף פתחתי את הדלת.
טום עמד שם.
"טום?" שאלתי בהתפלאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
