הייתי ממש בהלם כשיותם סיפר לי שהוא ושירי חברים. אני יודעת שאני צריכה לשמוח בשבילו והכל אבל אני פשוט לא יכולה להתכחש לזה שיש לי אליו משהו. וחוץ מזה השירי הזאת היא פשוט כל כך לא מתאימה לו. בחיים לא הייתי חושבת שהם יהיו חברים. טוב נו מה אני מנסה לשכנע את עצמי, הם חברים וזאת עובדה.

"אתה ושירי חברים" אמרתי אחרי שהתיישבתי שוב על המיטה.

"כן" הוא ענה באושר. אוף.

"ואוו אני שמחה בשבילכם" אמרתי וניסיתי להוציא חיוך מאולץ איכשהו.

"כן היא פשוט מקסימה, היא מדהימה, באמת! אני מרגיש פשוט כל כך..." הוא אמר בהתלהבות.

"כן כן, אני חייבת ללכת, נדבר" אמרתי ויצאתי מהחדר.

אני לא מאמינה.

למה דווקא עכשיו, כשהבנתי שאני אוהבת אותו (אהו מאץ' קיצ'י) יש לו חברה? איך? למה? לא באמת, למה הדברים האלה קורים דווקא לי בזמנים הכי לא מתאימים? ממ מעניין מה מור תגיד כשהיא תגלה על כל העיסקת חבילה הזאת של יותם ושירי.

כמה ימים אחרי שיותם סיפר לי עליו ועל שירי הבנתי עד כמה המצב גרוע. לא רק שהם חברים, כל השיכבה מדברת על זה (זה מה שקורה כשיותם מכיר יותר מידי אנשים), והוא והמתוקה שלו דואגים להזכיר את זה לאנשים בכל רגע נתון. אם הם לא מצטרפתים כל שניה אז הם מחובקים, ואם הם לא מחובקים אז הם מחזיקים ידיים, ואם הם לא מחזיקים ידיים אז... "מה שלומך?" שאל יותם וקטע את המחשבות שלי עליו.

"ואוו אז אני רואה שהניתוח הצליח"

"איזה?"

"ההפרדה בינך לבין שירי"

"חהחה מצחיק" הוא אמר בזלזול.

"בצחוק מה יש לך"

"תגידי מה הקטע שלך?"

"איזה קטע" שאלתי ולא הבנתי מה הוא רוצה.

"שמאז שאמרתי לך על שירי, אני לא יודע אולי זה מקרי, אבל פתאום את לא מתייחסת אליי יותר, ופתאום שאני בא לדבר איתך ולבדוק מה קורה איתך את מגעילה אליי"

"אוי נחמד באמת שיש לך זמן אליי, ממ בוא נחשוב, עד לפני שבוע לא היה יום אחד שלא העברנו ביחד, עכשיו זה קצת שונה"

"מה אני לא מבין, הקטע עם שירי זה מה שמפריע לך?" הוא שאל ולא עניתי, "אני לא מבין כאילו אז אני באמת מצטער שחברה שלי קצת יותר חשובה לי עכשיו ממך, או שבכלל אני צריך להצטער על זה שבכלל יש לי חברה אני כבר לא יודע או שאת פשוט סתם מקנ..." עוד לפני שהוא סיים את המשפט נתתי לו את הסטירה של הלייף.