מאירועי הפרק הקודם:
הצעדים גברו והפעם שמעתי אותם קרוב מאוד.
איבדתי את עצמי. מרוב לחץ תפסתי במסגרת של תמונה וזרקתי על הרצפה.
את החלק הגדול של הזכוכית השבורה תפסתי בידי והתקרבתי אל הדלת.
התנשמתי בכבדות ועל מצחי היו כבר סימני זיעה, נדמה היה כאילו הלב שלי יצא עכשיו מהגרון ואני אתעלף.
נשמעו דפיקות חזקות בדלת. לבי נעצר מלפעום לרגע.
Nightmare of Sunday - פרק 12
לקחתי נשימה עמוקה רגע לפני שפתחתי.
פתחתי מהר את הדלת וכמעט פצעתי עם הזכוכית מישהו שבכלל לא אשם. ניק.
''לא ידעתי שאת עד כדי כך שונאת את ריאן '' הוא גיחך. גלגלתי את עיניי ונתתי לו להיכנס בעודי סוגרת את הדלת אחריו.
'' אני מצטער על מה שקרה קודם עם רוז וריאן '' , '' אתה ידעת על זה, למה לא סיפרת לי?'' התאכזבתי ממנו.
''אני מצטער '' הוא השפיל את מבטו.
''חשבתי שאפשר לסמוך עליך '' מלמלתי והלכתי לשטוף את פניי מדמעות שלא פסקו לצאת.
כבר לא ידעתי אם היו אלה דמעות בגלל המקרה עם ריס או עם ריאן.
''אז מה הקטע עם הזכוכית? '' הוא נכנס גם כן למקלחת והתיישב על השיש בעודו צופה בי.
מה אני יכולה להגיד?
''הזכוכית הייתה.....המסגרת עם התמונה נפלה,אז אספתי את הזכוכיות השבורות '' ניסיתי להישמע הגיונית.
''זה אמין....יהיה בשביל טיפשים במיוחד, אבל לא בשבילי!'' הוא הושיט לי מגבת בשביל שאנגב את פניי.
'' אני לא חושבת שאני חייבת לתת לך הסברים '' אמרתי בנוקשות. ניסיתי להתחמק.
'' אני לא צריך הסברים בשביל להבין שאת בורחת מריס '' איך הוא יודע?!
''אתמול בערב מצאו את אמילי חסרת רוח חיים , חנקו אותה...על צווארה היה סימן כחול כנראה מאיזה חוט עבה וקשיח '' לא האמנתי למה שהוא סיפר, לבי כאילו נעטף בחלקיקי קרח שהעמידו אותי בצמרמורת עזה ופחד בכל הגוף.
'' למה לא הודיעו? '' , ''כנראה בשביל לא להלחיץ אף אחד '' ענה.
'' אז מאיפה אתה יודע??? '' התשובה בהחלט מאוד מעניינת אמורה להיות. הוא תמיד יודע הכול!
'' ריס סיפר לי '' הוא ענה בפשטות. מה?! בראשי החלו להסתובב מחשבות מטרידות, התחלתי לחשוב שאולי ניק משתף איתו פעולה.
'' אתה....?'' לא יכולתי למצוא את המילים המתאימות לשאול.
'' ..אם אני משתף איתו פעולה? '' הוא הבין לבד , ''לא! בחיים לא! על תחשבי על זה אפילו '' גיחך.
התחלתי להתעצבן, הכול כל כך מסתורי, חשאי. זה כל כך מעצבן!
'' תספר לי כבר! למה שהוא יספר לך משהו כזה? '' דרשתי לשמוע תשובות.
הנחתי את ידיי בתוקפנות כאשר רגליו של ניק ביניהן, עשיתי זאת בכדי שלא יברח.
'' אני וניק מעולם לא הסתדרנו, אני תפסתי אותו בשעות המאוחרות של הלילה, בהתחלה הוא הכחיש ואז נשבר...כמובן שהוא גם מאיים להרוג אותי...אני לא מפחד ממנו...הוא חולני..''
''למה אתה לא מספר לאף אחד??? למנהל למחנכת? '' , ''ולמה את לא מספרת כלום? הרי הוא בטוח מאיים גם עלייך, לא ככה? '' הוא קטע אותי בצעקה.
'' לא..''
''אל תכחישי! את משקרת לעצמך! '' , ''אז מה?! גם אתה מאיים עליי! למה בכלל נכנסתי לבית ספר העלוב הזה?! '' צעקתי ורציתי לקבור את עצמי, מה אני עושה פה?!
'' חשבתי שעברנו את זה...'' הוא החל למלמל , '' מצידי תלכי לספר עכשיו לכל העולם, אני לא אעשה לך כלום,
אבל כמובן שאני סומך עלייך שלא תעשי זאת '' על קצה שפתיו הופיע חיוך קטן.
הוא הביט עמוק לתוך עיניי, לבי החל לפעום מהר מהרגיל. לא הבנתי מה היה פשר ההרגשה הזאת.
התרחקתי וניגשתי אל חדרי, בורחת ממבטו.
''לפעמים אני מתחרטת על כל זה...אסור היה לי לנסוע עם הידיד שלי לחבר שלו,
אם לא הייתי עושה זאת לא הייתי נתקלת בסלסטה, לא הייתי עוברת לבית ספר הזה ולא הייתי פוגשת בריס,
לא הייתי יודעת כלום על הסיפור של אח שלך וכל זה לא היה רודף אותי עכשיו! '' בכיתי בעודי קוברת את ראשי בכרית, גופי חסר הכוח גם כן היה זרוק בדום על המיטה.
'' עכשיו את ממש אנוכית ''
''אני יודעת ואני שונאת את עצמי על זה.....אבל אני-....'' , ''מפחדת?'' הוא השלים את המשפט.
הנהנתי בכבדות.
'' אני מפחדת '' לא ידעתי מה אני אמרה לעשות עכשיו. לא רציתי להפיל את הכול על גבו של ניק,
אבל מה יקרה עם אני שוב אפגוש בריס, הוא תכנן להרוג אותי היום וזה לא אומר שהוא ישנה את דעתו עד הפעם הבאה.
בזמן שחשבתי הרגשתי מגע עדין ומחמם בידי, זה הוא היה ניק, הוא הניח את ידו על שלי וחייך אליי,
זה בא לי בהפתעה.
'' אני אעזור לך....אני גם אזהיר את סלסטה, הכול יהיה בסדר '' הוא נשמע כל כך בטוח בעצמו.
ברגע שהתקדם אל עבר הדלת, הרגשתי שוב את הצמרמורת בלב, בהלה, פחד, מה יקרה אם אני אשאר לבד?
''אל תלך..'' פלטתי בשקט, אבל זה היה מספיק בקול בשביל שהוא ישמע.
הוא הסתובב אליי.
''אני יודעת שזאת חוצפה מהצד שלי לבקש...אבל תוכל להישאר פה עוד כמה דקות? '' שאלתי במבוכה ולהפתעתי הוא הסכים. הוא ניגש בחזרה אליי והתיישב על קצה המיטה.
לא כל כך דיברנו, הוא ישב לידי בשקט ואני שכבתי ולא היה מילים בפי לומר.
אחרי זמן מסוים נרדמתי וכאשר פקחתי את עיניי, קרני שמש זעקו לסנוור אותי.
מצאתי את עצמי מתחת לשמיכה דקה ואת ניק כבר לא היה בחדר.
מסביב היו רק אנדי ורוז שישנו גם כן.
ניק ישב בחצר האחורית, נושם אוויר צח אחרי שתי סיגריות שבאו לו זו אחר זו.
הוא הרגיש שמצבו לא היה במצב יותר טוב משל אבי, הוא בעצמו פחד.
פחד ממה יקרה אם ריס יגלה את הסוד שלו, אם אבי תתחיל להתייחס אליו אחרת,
פחד שבקרוב מאוד יצטרך לעזוב. לא לעזוב, לברוח.
''ניק?'' על ידו התיישבה סלסטה בעוד שמבטה מושפל אל האספלט ממול.
'' מה קורה? '' שאל. הוא לא כל כך רצה לדבר אם מישהו, אבל הניח שלדבר עם סלסטה שיודעת עליו הכול ועדיין נשארת לצידו, לא יזיק.
'' אני לא כל כך מעניינת, אצלי תמיד הכול אותו הדבר....אבל אני מאוד דואגת לך '' היא הסמיקה והוא גיחך.
''מה כבר יש לדאוג לי? '' הוא לא כל כך התחשב בעצמו.
'' בקשר לאתמול....אני חשבתי על זה המון...'' , ''אני לא מבין על מה את מדברת '' הוא קטע אותה באמצע.
לא זכור לו שאתמול נפגש איתה וכנראה כיוון שכך היה.
'' ידעתי שזה מה שיקרה....ניק, אני לא רוצה שנתרחק, אני חשבתי על זה המון, המון, אבל אני מעדיפה שנישאר ידידים...בבקשה אל תברח ממני בגלל זה '' היא הביטה אל תוך עיניו בזמן שהוא לא הבין כלום. למעשה לא היה לו שמץ של מושג למה היא מתכוונת.
'' גם אני רואה בך רק ידידה....אל מה את מדברת? ''
''אתמול היית אצלי....ואמרת שאתה אוהב אותי '' היא החלה לחשוד שהוא משחק איתה, אך קיוותה שזה לא כך. הוא נגע במצחה לבדוק אם יש לה חום.
'' אני לא ראיתי אותך אתמול'' אמר.
'' זה לא מצחיק ואני לא הוזה!...אתה היית שם אצלי בחדר,נגעת בי ונישקת אותי...'' היא החלה להילחץ.
שניהם החלו לחשוב על מה שניסו להכחיש.
''איך הייתי לבוש? ''
'' חולצה בצבע סגול כהה מאוד ומכנס שלושתרבע....אה ועל פנייך היו משקפיים'' נזכרה, אך ברגע שאמרה משקפיים, בבהלה היא הניחה את ידה על פיה. היא הבינה כבר הכול וכך גם ניק.
'' אני מציע לך ללכת עכשיו לאבי....אני צריך לטפל עכשיו בכמה דברים '' אמר בעצבנות והלך.
היא עשתה כדבריו.
הוא ירד אל קומת קרקע ומשם ניגש אל כיוון המרתף והמקלט.
הוא גם נזכר ביום שבו אבי טענה שהוא הציע לה לעבוד איתו בפרויקט,כאשר זה מעולם לא קרה.
'אתה אידיוט אם אתה חושב שאתה יכול לאבוד עליי ככה!' הוא חשב לעצמו בכעס.
''טום!'' צעק ברחבי המקלט והמרתף, הוא חיפש בכל פינה, חיפש בעוד שכעס כבד עטף את כולו.
לפתע ראה את פח הזבל הגדול שעמד בקצה המסדרון, בעוד שהמכסה של הפח זז-מעלה-מטה-מעלה-מטה.
הוא ניגש לשם מהר ובתוקפנות פתח את המכסה.
הישר לתוך ידיו קפץ חתול שחור-לבן אשר הופיע בפתאומיות. ניק קפץ בבהלה, אך אחר-כך הבין שזה היה בסך הכול חתול אשר היה תקוע בפח הזבל.
החתול ברח וניק מרוב כעס בעט בפח והמשיך לחפש הפעם בקומות היותר אחרונות.
'איפה אתה לעזאזל?!' הוא החל להתעצבן מעל לרמה הנורמאלית.
הוא ניסה לדייק, לא לפספס שום חור.
ברגע שכמעט נכנע והחליט לעצור בחיפושים, הוא שמע מישהו מתעטש פעמיים מכיוון עליית הגג.
חיוך מר קטן הופיע על פניו.
הוא דפק שלוש נקישות עדינות בדלת.
''ריס? זה אתה?'' ברגע ששמע את קולו של אחיו, הוא פתח מיד את הדלת.
'' המשחק נגמר טום! ''
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nightmare Of Sunday