My Life, In My Way

זה רגע של חולשה, זה רגע עצבות, זה רגע שבא לו בפיתאומיות, לא הרגשתי את רגלי ואפילו לא את ידי, הרגשתי רק שמשהו עומד ליפול עלי. רציתי שזה יגמר מהר, אך המצב אפילו לא השתפר, חשבתי שזה יעבור, אבל לא. אני לא יודע למה, אני לא יודע אפילו כמה, אני חשבתי שהכל היה טוב, ולפתאום,הכל הופך שחור, הלילה נהייה כהה יותר, הירח נעלם, אשליה, הכל אשליה אחת גדולה, אני לא רוצה את זה יותר, אני רצה שזה יגמר, מי אותי מזה פותר?  הייתי רוצה לדעת, או לפחות להבין למה זה קורה לי. הדיכאון הפיתאומי מגיע לבדו, שילך גם לבדו וישאיר אותו כאילו לא היה, זה לא כיף להיות במצב כזה, ופחות אם אין סיבה ברורה, אני מקווה שעד מחר זה יעבור, ולהיות שמח אני יחזור.

אני לא בדיוק יודע מה עבר עלי, אבל פיתאום ליפני שישבתי בשולחן לאכול ארוחת ערב ניכנסתי לדיכאון, דיכאון ממש עמוק, אבא שלי חשב שמהו ממש רע קרה, אבל לא היה לי הסבר, אין לזה תרופה, הפיתרון היחיד הוא החברים שמסביב, הם אלו שעוזרים באמת, מנסים לעודד ואת הדיכאון לפרק.

מוזר מה? גם אני חושב ככה =/