אני והשטויות שלי :O

התמונה מעורפלת, אבל הזיכרון ברור!

אני עדיין מרגישה את קולך, עדיין שומעת...

את המגע הקר שצעקתי שתשתיק - ולא שמעת בקול גופי.

 אקדח טעון בפחדים, יריתי מעיניי - השתתקתי.

כשידי הייתה על ההדק, פחדתי לפגוע - בנו.

לא רציתי לזכור את הצעקות, אז שתקתי.

 ואיך? איך עדיין, בכל זאת, אני שומעת צעקות שמכות אותי ..?!

הן אפילו לא עוטפות את שירי השקטים.

 אתה שומע? אני צועקת לך , בקולי קולות ..

אתה שומע? את השקט שבחיי ..

בחיים שאין בהם, ואף לא רגע שקט אחד, לא בי , לא בנפשי .

 לעזאזל איך בכלל תשמע, כאשר כל הרעש בחוץ מכסה את השקט שבפנים.

תראה איך פתאום נשארתי לבד,

בתוך הבועה הדוממת שלי

עם מנגינה אחת, דף ועיניים שלא שומעות ! ! !

 ועכשיו אני מהלכת בתוך שביל של בדידות,

עם לב שפועם ונשמה שכבתה .

רוחות ושדים מעליי, והדמעות מצמיחות פרחים בעלי כותרת,

והכותרת שלי היא ,

משתיק קול - גופי .