I ATE THE RAINBOW !!! OOPSS.... SORRY (:

לפני זמן מה, לא ממש רחוק...
הייתי כותבת הרבה יותר, גם פה וגם במחברת..
במחברת שהיא יומן, יומן אמיתי ולא וירטואלי.
ממש אמיתי, דפים עם שורות, אפילו השתמשתי בעט.
היו לי אחלה חיים!
מלאים עניין, אטרקציות מוזרות, ידידים מוזרים..
אהבות שבאת והולכות,
הייתי בוכה סתם כי בא לי לפרוק - ואהבתי את זה!
הייתי צריכה להתאמץ בשביל להשיג דברים, לכן הייתי מקבלת יותר סיפוק!
הייתה בי איזשהי תמימות...
חשבתי שאהבה כן מנצחת הכל,
התבגרתי, הבנתי שלא.
אבל בכל זאת רציתי להמשיך להאמין בזה,
למה לנפץ פנטזיה?!
היו לי תחביבים!
היה לי זמן לתחביבים!
היו לי פרפרים בבטן..
התרגשתי מכל דבר!
לא הייתי מעריכה את ההווה.
היו לי חיים חופשיים לחלוטין,
עשיתי כרצוני בכל רגע נתון.
היו לי תשוקות.
הייתי שונאת באמת.
הייתי אוהבת באמת.
היה לי קל יותר לקום בבוקר.
ציפיתי לכל יום שיבוא, לראות מה מצפה לי.
שנאתי את עצמי,
אהבתי את עצמי...
זה הביא לי עניין.
משעמם לי.