לאהוב את מה שיש =]
נניח שהייתם יכולים למצוא דרך פשוטה למלא את חייכם בשמחה ,
להפסיק להתווכח עם המציאות ופשוט להשלים איתה –
כי כשאני מתווכחת עם המציאות אני מפסידה 100% מהזמן !
נניח שהייתם יכולים להשיג שלוות נפש בתוך כל הכאוס ?
השאלה היא , האם אנחנו מספיק אמיצים כדי לקבל זאת.
ככל שאנו מבינים את עצמנו ואת רגשותינו בבהירות רבה יותר,
כך אנו אוהבים יותר את "מה שיש" .
כדי להכיר את טבעכם האמיתי, עליכם לחכות לרגע הנכון ולתנאים המתאימים.
כשמגיע הזמן אתם כאילו קמים מחלום, אתם מבינים, כי מה שגילתם נמצא בתוככם ואינו נובע מכל מקור חיצוני.
התרחקו מחשיבה שלילית כלשהי , ולא יהיה מקום שאליו לא תוכלו להגיע.
המציאות נדיבה יותר מהמציאות שאנו מספרים עליה.
אני צריכה להעריך את עצמי,
זה התפקיד שלי !
לא של החבר , לא של המשפחה , לא של אף אחד – שלי .
איש לא יכול לפגוע בי – רק אני עצמי.
האם תעדיפו להיות צודקים, או חופשיים ?
"אני לא יודעת" זו העמדה המועדפת עלי [:
שום דבר חיצוני לכם לא יוכל לעולם להעניק לכם את מה שאתם באמת מחפשים.
הכל קורה בשבילי – לא לי.
כשאתם מאמינים שיש סיבה לגיטימית לסבול אתם לגמרי מתרחקים מהמציאות.
אז מהי המציאות הזאת שאני מדברת עליה ?!
יש שדות .
יש עצים .
יש פרחים .
יש פרפרים .
יש בידור .
יש שיעורים חופשיים .
יש שעת חלון .
יש יום לימודים קצר .
יש ימים שמתחילים ב-11 .
מבחן מתבטל .
יום בלי שיעורים .
אפשר להגיד את הדבר הנכון בדיוק בזמן הנכון .
יש אופטימיות .
להיות ראשון בתור לשירותים . =P
יש גן עדן .
יש צדיקים .
יש שלום .
יש ניסים .
יש לנו מדינה .
יש אנשים טובים .
יש טוב בעולם .
אבל ...
אפשר להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון .
החיים באמת לא הוגנים .
כן חייבים לדעת מה לעשות .
אני כן יכולה לחוש את הכאב .
המוות עצוב .
כן אפשר לפספס משו .
כן יש ימים עד שעה שמינית .
יכול לקרות שהמורה אפ'פעם לא תהיה חולה .
ימים עם המון שיעורים .
עבודות להגשה .
מבחנים .
אם אני לא סובלת , סימן שלא אכפת לי .
יש חיים אחרי המוות ? אולי .. ואולי לא .
ההישרדות היא הכרחית .
משו נורא באמת יכול לקרות לי .
כן צריכים לזכור את אלו שסבלו בשבילנו .
יש אפשרות לטעות .
יש מלחמות .
יש הרס .
יש רצח .
יש גניבות .
יש רוע בעולם .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Stack in a moment :)