לא לדעת מה לעשות עם עצמך ועם החיים שלך.

לא לדעת עם מי להישאר ועם מי לנתק את הקשר.

לא לדעת מי משקר ומי דובר אמת.

לא לדעת למה החיים של כולם ממשיכים ורק את נשארת מאחור.

לא לדעת מתי תהיי שוב בסדר.

לא לדעת מה רוצים ממך.

לא לדעת איך לרצות את כולם.

לא לדעת מה בדיוק את עושה שגורם לאנשים להתרחק ולפני שהם הספיקו להתקרב.

לא להבין למה לאף אחד לא אכפת.

היא אומרת שהברזתי לה.

הזונה הקטנה אומרת שהברזתי לה.

ועכשיו אנחנו לא מדברות, כי היא לא מוכנה לחשוב אפילו על האפשרות שאולי היא לא אלוהים, ואולי, רק אולי, היא טועה הפעם.

כל כך הרבה פעמים היא טועה, זה לא יהיה מפתיע, היא פשוט לא מודה. היא חושבת שהיא יותר טובה ויותר חכמה מכולם.

והכי מעצבן, שהיא לוקחת אותי בתור מובן מאליו. היא מתעצבנת ונעלבת מכל דבר ומאשימה אותי בכל דבר, ולא מבינה שגם לי יש גבולות, וזה שתמיד הייתי שם בשבילה, לא אומר שיום אחד, כשהיא תעבור את הגבולות האלה, וברור לי שהיא תעבור, אני יכולה פשוט לקום וללכת.

אתמול סיפרו לנו על משלחת כזאת של בוגרי ט', שקוראים לה "זרעים של שלום". בחופש הגדול יוצאים בני נוער מכל העולם לארה"ב לשלושה שבועות, ופשוט, מכירים. המורות בחרו תשעה ילדים מהשכבה שנראו להם מתאימים, אני ביניהם, ועשו להם היום רעיונות באנגלית, כדי לראות מי מדבר טוב מספיק. הן היו אמורות לסנן ולבחור שלושה, שילכו למיונים אזוריים.

אבל כמובן, מפני שאנחנו בצפר הכי ישראלי שאפשר, רק אחרי הראיונות המורות שמו לב שהן חשבו שאפשר להגיש שמות של מועמדים עד ה-28.1, אבל היה אפשר רק עד ה-20.1. כל כך מתאים להן.

אז כנראה שאני לא נוסעת.

כיףכיףכיף :]

נועה תמר.

אוקיי, אצלנו בשכבה אנחנו די מגובשים. אבל עדיין יש חבורות.

כל אחד מתחבר עם מיש מתאים לו.

מי שאוהב את מה שהוא אוהב,

שומע את המוזיקה שהוא שומע,

מתלבש כמו שהוא מתלבש,

פסים עם פסים ונקודות עם נקודות.

חשבתי שמצאתי את החבורה שלי. אבל כנראה שלא.

חלקם אני מכירה מהיסודי,

ואת מי שלא אני מכירה מכיתה ז'.

ואנחנו תמיד ביחד.

יוצאים ביחד, חוגגים ימי הולדת ביחד, מספרים אחד לשני הכל.

והילדה שכתבתי עליה בפוסט הקודם?

אז היא חשפה לי כמה דברים במשך הריב שלנו, דברים שאולי אף פעם לא היו יוצאים עם לא היינו רבות והיא הייתה רוצה לפגוע בי.

מסתבר שיש מספיק בנות בחבורה ששונאות אותי, ושמולי מתנהגות כאילו הכל מצויין.

והחברה הכי טובה שלי, הייתה לפחות, החליפה אותי.

ורק עכשיו אני מבינה, איזה צבועה היא. כולם מתים עליה והיא מנצלת את זה עד הסוף. אין לה חברות הכי טובות, לא היו ולא יהיו לה. הייתה לה אחת, היא עזבה, ועכשיו פשוט יש לה תקופות של אנשים. תקופה אני הייתי החברה הכי טובה שלה, תקופה תמר, תקופה ענבר, ועכשיו שחר. ושחר מדהימה, כל כך כואב לי שעכשיו היא גם מתייחסת אליי מגעיל, כי ליהי [הכלבה המדוברת] מתייחסת אליי ככה. כי כשליהי לא שם, היא חוזרת להיות אותה ילדה מדהימה וחברה מדהימה ותומכת... ואז ליהי באה והורסת הכל.

אז החברות שלי שונאות אותי, עם הידידים שלי נתקתי קשר.. יש לי עוד כמה חברות מחוץ לחבורה אבל אנחנו לא כאלה קרובות. אני לא רואה את עצמי מספרת להם דברים שספרתי לבנות האחרות. לא בזמן הקרוב לפחות.

למי אני אמורה לספר דברים?

למי אני אבכה?

בפני מי אני אשפוך את הלב?

תגידו לי.