החיים של יונפי

העתיד כבר כאן אבל התחמק ממני.

עכשיו הייתי אמור להיות נשוי ואני לא

עכשיו הייתי אמור להיות אבא ואני לא

עכשיו ההורים שלי היו גאים בי על שני השורות למעלה אבל הם לא.

מתחיל לחשוב על פשרות

מתחיל לתכנן את העתיד שאחרי העתיד.

בחוץ משתוללת סערת מיתון , ולא הייתי מוכן לה.

לא הייתי מוכן לחורף הזה, לא אגרתי מזון.

כל דבר מתחיל להיות מחושב.

להוציא רק את מה שהכרחי,

להבין שאף אישה לא מחכה לי מעבר לפינה.

אני צריך למצוא ולהביא אותה אליי .

לא לשלול שום אדם שהייתי שולל קודם.

לנסות, השעון מתקתק , בלי לחץ אבל להיות קשוב אליו.

להבין שאם אמשיך לחפש את "אהבת חיי" , אאבד בדרך את החיים.

הכל מסתובב סביבי , סחרחורת, התקף חרדה מתקרב ...

אנשים סביבי בעבודה עם ילד ראשון

טרוטי עיניים עם אושר אין קץ.

חוזרים כל יום הביתה אל המשפחה שיצרו.

אני חוזר אל נסיונות להעביר את הלילה עם חברים.

מכל עבר אני שומע גם על אמהות חד הוריות.

בקורס אצלי יש אחת כזו.

לידידות שלי יש חברות כאלה.

המיוחדת "אוספת נתונים" על זה שאוליי גם היא תצטרך .....

מעניין מה יקרה עוד 20 שנה , כשפתאום תמלא הארץ צעירים

שלא יודעים ולא ידעו לעולם מי אביהם.

עולם שבו בתחילת כל קשר זוגי הם ילכו להיבדק אם הם לא במקרה אחים....

ואני - מתחיל להפנים את העובדה שאולי לא כדאי לחכות לה , לאהבה.

לנסות למצוא מישהי נחמדה ואולי לנסות לחזור לזוהרית.

אולי זה הזמן.

אלוהים שבשמיים , תגיד לי

מה יהיה איתי בסוף ???

עוד לילה לבן ....

אחרי השיחה הזאת , חזרתי הביתה  והחלטתי להמשיך לחפש .

נכנסתי לאתר ושלחתי מס' פניות ובדרך גם ראיתי אותה שם ...

(מה שדירבן אותי להמשיך לחפש במרץ רב)

ביום שבת בערב היא התקשרה והציעה להיפגש , אני הסכמתי .

היה ערב מקסים עם זיקוקים לא צפויים  (זיקוקים אמיתיים).

אך בשוך הסערה , נשאר זיכרון נחמד ולא יותר מזה.

אבל ... למחרת כשבדקתי את המייל ראיתי תשובה חיובית ממישהי ששלחתי לה פניה.

החלטתי ברגשות מעורבים להרים טלפון וקבענו להיפגש בסופ"ש .

מרגיש קצת לא נעים , אבל מצד שני לא בטוח שהקשר הנוכחי (המאד קצר...)

ימשיך לאורך זמן (בעיקר בגלל השאלה המטומטמת ההיא )

ובכלל האהבה היא לא סיפור פשוט , אז בעיקר בהתחלה צריך לזרום ,לא להתחבט יותר מידיי ,

ואין טעם להרגיש חרא אם קורה משהו כזה כשאתה בתחילת קשר .

ועצם העובדה שגם היא נכנסה לאתר .....

אני מקווה שאני לא אתחרט על זה ....

ההחלטה נפלה בגלל שיר ששמעתי ברגע ההתחבטות  , או יותר נכון בגלל בית מסויים בו.

לחיות דקה אחר דקה
לא לפחד מעוד מכה
לתת למציאות אגרוף
ואת כל הסודות לשרוף
ואם עולה בי חרטה
אני שוכח גם אותה
ללכת אל העזאזל
כי מבפנים הכל אוזל..
(אוהד חיטמן - לא סיפור פשוט)

ותודה לך חברה יקרה  שחשפת אותי אליו.

אז מה ?  האם לצאת במקביל עם שתי נשים עושה אותי חרא ?

לא מוצא עניין בלצאת לבד.

הרבה אומרים לי , אם יש משהו שאתה אוהב אז תעשה אותו , גם אם זה יהיה עם עצמך.

נראה לי מוזר מאד ללכת להופעה לבד, ללכת לסרט לבד .....

בעיניי חויה נתפסת ככזו אם יש לך עם מי לחלוק אותה.

ואם אין עם מי - אז מה הטעם ?

אבל מצד שני - (לא יהיה שלישי אני מבטיח)

אם אין לך עם מי ללכת , אז  לא תהנה ממשהו שאתה כ"כ אוהב ?

אף פעם לא הבנתי עד הסוף את האנשים שמסוגלים לצאת לבד אבל הם נראים די מרוצים מהעניין,

כך שכנראה אני צריך לשנות דפוס מחשבה .

אני לא מוצא את עצמי בבילוי לבד, ארגיש נבוך אם אראה הופעה לבד כשכולם מסביבי עם עוד מישהו אחד לפחות.

כשאני לבד אז צצות להם המחשבות על מה האחרים חושבים עליי שאני לבד

(איפה אסי דיין שינבור בנפשי ולא יגיע לשום מסקנה נחרצת )

אני יודע , זה אולי לא הגיוני אך כך אני מרגיש .

כל הפוסט המחשבתי הזה צץ מכיוון שמאד בא לי ללכת להופעה מסוימת ואין לי עם מי.

ואני בדיונים עם עצמי אם ללכת לבד או לא ?

הרי בהופעות רוב הזמן זה אתה מול הזמר שנותן את עצמו בשבילך (רק בשבילי כן ....)

זה אתה שמנהל דיאלוג פנימי איתו , עם שירו.

נראה לי שאם יש מישהו שיכול לגרום לי לשנות את דפוס ההתנהגות הזה - זה הוא.

במיוחד אחרי שראיתי תמונות של ההופעה , שהעלו בי זכרונות נפלאים.

החלטה תיפול בדיון מרתוני ביני וביני במועצת המחשבות הקרובה .

פרוטוקול הישיבה יתפרסם בערוצי המדייה (ישרא)  הנגישים לכולם.

עוד פריט נוסף לראש רשימת אני רוצה שקשור לפוסט זה שיש סיכוי טוב שיתגשם בקרוב.

ותודה לכוכב שעזרה לי להתחיל את השינוי.

שיהיה לכולם שבוע נפלא.

 שלכם

 יונפי .