סיפור חיי, התחיל במחשבה,
מחשבה על חיים, אושר ודאגה.
מחשבה על כסף, אהבה וקבלות,
מחשבה על מוות, רצח ותפילות.
עכשיו אני, חיה בבועה,
בועה אטומה, חלקה וסגורה.
ושם אין לי שום בעיות,
ואני מרחפת בענן ורוד.
ואתה איתי, שם כמובן נימצא,
אך לצערי בין בועותינו יש מחיצה..
כל בוקר אני מתעוררת במיטה,
בחוץ יורד מבול, ואני לקום לא רוצה.
אך אין לי ברירה, ואני מאוחר מתעוררת,
ולבסוף אני להסעה מאחרת.
חוזרת הביתה, הדירה ריקה.
זאת רק אני, הטלוויזיה והספה.
מכינה לי מרק, מתיישבת על המיטה.,
ואני שוב לבד, עייפה ובמים ספוגה.
וקר לי ועייף לי, ואין לי כוח יותר,
אך אז, חברתי מבקשת ממני לבוא אליה מהר.
והיא מכינה לי הפטעה, ואנחנו חוגגות,
נהנות מבלות, את שימחת החיים מחזירות.
ומכייחות חיוכים גדולים ורחבים,
ואז מגיעים.. הבנים.
ואנחנו רוקדים מבלים ורבים,
צוחקים, אוכלים, ובעיקר נהנים.
והוא מסתכל עלי, ואני עליו,
והרגע הזה נימשך, לנצח הרחב.
ומבטינו מצטלבים,
וכולם רואים ישר- שאנחנו מאוהבים.
ואז מגיע הזה לאמת או חובה,
ותנחשו מי תהיה הראשונה.
ולי נותנים חובה כל כך קסומה..
וכשזה קרא, הייתי המומה.
ואז.. לצערי הרבה והגדולה-
התעוררתי במיטתי, מתחת לשמיכתי הכחולה..
תגיבו ^.^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
