היא מתלבשת נוראי
היא מתנהגת באופן מביך לחברים
היא מזוייפת
יש לה כאילו התנהגות 'רגועה' ו'נחמדה' ואז פתאום היא מתפוצצת ומוציאה את הדברים שבבטן וצועקת עליי
והיא צועקת מפחיד
והיא לא אומרת אחר-כך סליחה חס וחלילה, היא 'חוזרת לעצמה' ושוב שלווה ורגוע, ולא מדברת על זה.
היא גורמת לי לבכות בשקט, היא מורידה לי את כול המצב-רוח.
היא עושה לי מצפון בלי שהיא שמה לב, כאילו אומרת לי משהו רע אבל בצורה נחמדה.
היא לא שומעת כלום, יש לה בעיות קשב וריכוז ושמיעה והיא לא קולטת את זה.
היא מטריפה אותי...
הבית כבר הפך להיות המקום בו אני מבואסת כזה,
לא בדיכאון... פשוט כול האווירה של הבית דיי מעצבנת
רק כשאני יוצאת מהבית אני ממש משתחררת.. עם חברות, באמת מחייכת.
כשהיא אומרת לי 'אוליי את לא מתאימה עם הבית הזה... אני לא יודעת'
אחרי שאמרתי לה שחרדל זה צבע לא יפה (והקירות שלנו בצבע חרדל)
ואז היא שאלה אותי מה עוד לא יפה בבית
וזאת הייתה דרך נפלאה לתאר את הבית בכלליות
אז אמא כניראה כעסה או משהו, אז במקום זה
אני פשוט לא מתאימה לבית הזה...
ואני באמת לא.
הבית הזה עושה לי רע,
הרגשה רעה בלב... אני לחוצה ואני מבואסת ואין לי כוח פתאום לכלום
אני לא יודעת
זה מבאס וזה כבר כמה זמן ככה
אתמול אמא באה אליי וסוג של התנצלה על הזמן האחרון
ולא ידעתי מה להגיד... כי ידעתי שביום אחר-כך היא לא תשתנה או משהו.
היא אמרה לי 'להגיד לי אם אני נלחצת ממנה' אז לא נראלי שזה יקרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
