לא בדיוק הכול

אני שונאת את זה שאני מחייכת לעצמי ואז חושבת 'מה את מחייכת? כי את כאילו אומרת לעצמך שאת חייכנית? מה זה הדבר המזוייף הזה?'

ברגע שהתחלתי לחשוב על להיות מאושרת / אופטימית המחשבות האלו של 'זה מזוייף' רודפות אותי.

אבל זה לא מזוייף, ענבלי! אני באמת באמת רוצה לחייך כשאני רואה את החתולים! אני באמת באמת רוצה לחייך כשאני רואה את מר christofer drew בהופעה דרך היוטיוב! אני באמת באמת באמת רוצה לחייך סתם כי אני אוהבת אנשושים שמחייכים לי אחרכך בחזרה!

אני באמת מאושרת ואופטימית! לעזאזל! לא?

איך לא? יש לי חיים מדהימים. יש לי פשוט חיים מדהימים. ואם אני אומרת שהם לא מדהימים אני סתם ילדה טיפשעשרה מטומטמת.

יש לי באמת חיים מדהימים, ועזבו את כול הפאקים הקטנים... הם תמיד יהיו שם, בכול מקום בכול זמן- אבל פשוט צריך לשים זין לשמוע מוזיקה טובה ולעבור את זה בכבוד.

אני כול-כך שמחה שאני שמחה.

שאני בהרכב הייצוגי.

שאני בכיתה ט', ה-בוגרת.

שסוף-סוף הוא סומך עליי.

שאני לא ביישנית.

שאני לא ביישנית.

שיש לי ביטחון. 

שאני רזה ואני לא צריכה להתאמץ.

שאנשים רואים אותי כאדם שאפשר להיות פתוח איתו. 

שהבנים יכולים לחבק אותי וזה אפילו לא מוזר.

שיש לי חתולים נפלאים פשוט נפלאים.

שיש לי חברות מדהימות.

שקונים לי את הכובע המושלם.

שזוכרים את היומולדת שלי הפעם.

שאמרו לי שאני שרה מהממם.

שהוא אמר לי שאני גאון.

שאני לא סתם-אחת. 

שאני בריאה יותר השנה.

שאני גודלת וגובההת.

שאני מרשה לעצמי לאכול כמה שוקולד שאני רוצה.

שהחיוך שלי מדבק את כולם.

תהיו שמחים,

זה אמור להיות פשוט אם רק תנסו.