העתיד שלי הולך להיות טוב. לא משנה מה אני פותחת לעצמי אפשרויות בחיים, אני פותחת לעצמי הזדמנויות נוספות כי למרות שחשוב מה שעכשיו-עכשיו אבל זה לא אומר שאחר-כך לא חשוב. צריך לחשוב קצת גם על ענבלי של העתיד שגם היא תסתדר, לא צריך להקשות עליה. אני בונה לעצמי כלים כדיי שבעתיד יפתחו לי עוד ועוד דלתות ואני אוכל לעשות כול מה שאי פעם אחלום עליו. אז מצד אחד אני נהינת מכול יום בחיים שלי ותאמיני לי שאני נהינת יותר ממך כי לשבת כול היום מול הטלוויזיה ולהתפגר זה לא כייף. אבל מצד שני אני בהחלט בונה לעצמי עתיד שיגרום לחיים שלי אחרכך גם להיות כייפים ואני בן אדם מאוד אופטימי, אבל אני גם ריאלית- לא, בסופו של דבר לא הכול יהיה בסדר.
כלום לא יהיה בסדר אצלך בסופו של דבר עם תמשיכי ככה. וזה לא את, את לא באמת ילדה כזאת שלא אכפת לה מכלום מהחיים של עצמה, את לא ילדה שמוותרת לעצמך זה ממש לא חלק מהאישיות שלך. את מאבדת את עצמך ואת מאבדת את הרצון שלך ואת האהבה שלך לדברים קטנים. תפסיקי לצחוק כי זה לא מצחיק, זה נוראי. נכון שזו רק ההתחלה ואת חושבת שטוב לך ככה אבל לא באמת טוב לך- להתפגר בבית ולא להתייחס ללימודים ולהיות עם עצמך זה לא 'בסדר', זה וויתור וקבלה עצמית על זה שאת כזאת. את מקבלת את זה אבל אני לא. יום ראשון את באה לבית-ספר אם את רוצה או אם לא כי אני הולכת לקחת אוטובוס מוקדם ולגרור אותך בכוח.
אבל זה לא הכול- לגרור אותך לבית-ספר כדיי שלא תעשי כלום עם זה לא יעזור. אני לוקחת על עצמי את השלב הראשון והוא שתהיי בבית-הספר. אני גם אלחם מול המורים כדיי שתקבלי כול מני מועדי ג', בכייף. אבל בבקשה תעזרי לי. בבקשה תביני שהמחשבה הזאת שלך היא שגויה ושזה משהו שאפשר לשנות. בבקשה תפסיקי לחכות למשהו מהשמיים שיוציא אותך מזה כי זה לא יקרה. הנה באתי ואני המלאך שלך אבל בחייאט שתפי פעולה. את אפילו לא רוצה את זה, את אפילו לא חושבת שזה נחוץ.
את נוראית ואת גורמת לי לבכות ואת לא בוכה וזה מה שרע.
בבקשה תבכי
ותביני שאת לא בסדר את לא בסדר את לא בסדר את לא בסדר את מטמטמת לעצמך את החיים והעתיד לך לא הולך להיות טוב
עצוב שאני דואגת לך יותר מכולם. יותר מאמא שלך אפילו. לעזאזל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
