- עשינו הקבוצה הסופר מגובשת שלנו... אני וחברתי אירגנו את הרוב (לא אירגון חכם אבל בקטנה). היינו חברים משלוש שכבות, ז-ח-ט שזה מוזר מהצד ומדהים מבפנים.
- כמובן שכמובן שבסביבות החצי השעה הראשונה הייתי חייבת שמשהו יקרה לי- רצתי רצתי אצתי, ובום ידידי הטוב דוחף אותי לרצפה. 2 הברכיים שלי דיממו וזה היה מטופש מרוב הסימטריות של זה, ולא נוח. אבל לא בכיתי בכלל ואני ממש שמחה כי אחרת סתם היה רע. לקחתי בקלות אני מניחה, אבל כאב ממש.
- הוא הגיע, אוליי לשלוש דקות, והלך. לא ממש הספקתי להיות איתו כי בכול אופן אני לא מהאלו שאיתו, אבל היתה מילה או שתיים. ראיתי אותו מסתכל עליי פעם-פעמיים בחיוך, צוחק מההתנהגות המפגרת שהייתה לי באותו לילה. גם אני כמובן הסתכלתי עליו, עד שחברה שלי העירה לי שזה היה מאוד גלוי.
- ניגנו ושרנו. היתה גיטרה אחת חצי מתה והיה קאזו מלא ברוק של כול העולם, היה מדהים.
- בגלל שהייתי עם קבוצתי, הברזתי מחברות שלי. וכמובן-שכמובן-שכמובן שהן עשו מדורה שני מטר ממני, והבית שלה היה מול המדורה שלנו. הרגשה כזו רעה, אבל אני מניחה שהם מבינות... אחרי אילוצים רבים (כי לא רציתי בגלל הבושה והמצפון) גם הייתי חייבת לבוא לבית שלה ולבקש עזרה ראשונה בגלל הברכיים. באמת שהרגשתי רע עם עצמי, בשלב מסויים באתי וישבתי איתם קצת אבל זה לא בדיוק נותן לי נקודות זכות, יצאתי נוטשת.
- שתו. לא במדורה הצנועה והיפה שלי אישית, אבל במדורות הקרובות שהיו שם חברים-ידידים כזה. אני ממש לא מבינה את הפואנטה זה פשוט סתם סתם סתם... "היה מגעיל" הוא אומר, והיא שואלת אותו למה הוא לקח. "כי היה! אז לוקחים, אי אפשר שלא." הוא אומר לנו את זה כאילו זה הדבר הכי לגיטימי בעולם, כי באמת זה המציאות העגומה. ולחשוב שהוא זה שהיה בסדנאות והוא זה שהסביר לנו בדיוק מה רע בזה ו'לימד' אותנו. הו האירוניה.
- הלכנו ברגל לחברה, חבשנו שוב את החרא השורף הזה, והלכנו לישון בסביבות שש בבוקר. כמובן שכמובן שהתעוררתי תוך 4 שעות ב10, כי אני בלתי נספבלת שחייבת תמיד להתעורר מוקדם כי אני לא מסוגל לישון.
- היה באמת כייף כזה.
אין צורך לקרוא
היה בקטע האחרון המון 'כמובן' כי אני פשוט הופכת לצפויה וזה חבל מאוד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
