קצת קשה לי להבין מה אתה אומר
זה אותו החיוך אבל קצת אחר
חסרת אונים
הכול נחמד מבחוץ אבל כשזה מול הפנים
כלום.
וזה מצד אחד הדבר שאני הכי רוצה
אבל הכול כול-כך באוויר
עם רמזים קטנים ומבטים מוסתרים
זה לא מרגיש מציאותי
ברגע אחד אני באופוריה וברגע השני בוכה
וזה החוסר ידיעה הזה שהורג ומכשל
ואתה נמצא בכול מקום, מסתכל מרחוק
עם הקרע בחולצה והעצמות הדקות בכתפיים
והמכנס שכבר יומיים
והעניים
אני רוצה שהכול יהיה ישיר בפרצוף
שהכול יהיה שקוף וזהו
נמאס לי מהתחמקויות, כשאני שואלת משהו אני לא רוצה לשאול שוב
זה לא אמור להיות כזה מסובך
זה היום וזה לא מרגיש נכון.
אני רוצה שפתאום הכול יהיה פשוט
שיזרום הכול עם הגוף
בלי לדאוג מה ומי ואיך ולמה
בלי סיבה.
(הלוואי הייתי שמח בלי לדעת מה קורה
הלוואי הייתי שוכח כול מה שאני רואה
לא חושב על מה שאמרתי, לא דואג משום דבר
הלוואי הייתי מאושר.)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
