השנה הזאת כולה מחולקת לבועות. כול תקופה הייתי בבועה שונה, נמשכתי אליה כמו מגנט וכול תקופה הפכה אותי לקצת שונה. וכול תקופה הייתה נפלאה אני חושבת- ההידלקות הזו למשהו, למישהו. בין היציאות לסנטר, הנסיון הקשה להתקבל למגמה הכי טובה וההתחברות המטורפת לאומנות, ההופעה הענקית באמצע השנה, הצהרון, העזרה בשביל סבתא ובשביל החברה בתקופה הקשה, ועכשיו- האהבה המטומטמת לילד ההוא. כול בועה גררה אותי למקום אחר וביחד נוצרה באמת שנה נפלאה... שעברה מאוד מאוד מהר. אני חושבת שהשנה הרבה יותר חייכתי משנה שעברה... והמחשבות העצובות שהיו לי אז לאט לאט נעלמו, לא רק זה אלא שגם הכאבים נעלמו - בקושי נשארתי בבית השנה וזה באמת טוב. רק שלשום דיברתי אצלו על התקופה ההיא, נזכרתי במחשבות שהיו לי ובכזה אדישות נזכרתי במחשבות שהיו לי על לחלות בסרטן ולשבור רגל וכמה שזה יהפוך דברים ליותר מעניינים. אמרתי את זה בכזו פשטות והוא הסתכל אליי קצת בפחד ושאל אותי למה לעזאזל שאני אחשוב ככה, ופתאום הסתכלתי על מה שאמרתי ובאמת קלטתי עד כמה הייתי במצב רע. ועכשיו אני לא- אני לא רוצה שום כאב שיגרום לי לעוד קצת רעש ועניין, באמת שטוב לי. קצת מבולבלת מהבחור ההוא וקצת מבולבלת מהתיכון והמגמות אבל באמת שטוב לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
