לא בדיוק הכול

שקעתי בבדידות הבוקר. במין חשק, להפסיק הכל. אוליי לשקוע בדברים אחרים, אנשים חדשים.

השבוע הזה מלא בעיסוקים, אבל הם בכלל לא נחמדים לי. עוד קולנוע, עוד קניון, עוד חיוכים. אני נטולת אנדרנלין הבוקר, וכבר 15:38.

הבוקר שמעתי אלבום שלם, כל שיר פעמיים, מוציאה את המילים ומפענכת משמעויות.

הבוקר הלכתי לספריה וסוף-סוף לקחתי ספר שאני באמת חושבת שאני אוהבת. רחוב אחר, סיפורים קצרים- בדיוק בשבילי. הראשון בנתיים היה, מרתק.

אני חושבת שנמאס לי מזה שאני דמות. מין משהו כזה, שנוהגים לאמר לי כמה אני אני. אני רוצה לפגוש מישהו חדש, בלי אף אחד אחר, ורק להיות קצת לא ענבל לרגע.

מין רצון להתנתק מעצמי, מהקריטריונים שכופים עליי, נמאס לי. קצת מוזר לרצות להפסיק 'לשחק' את הדמות שהיא בכלל אתה, איך זה שכופים עליי את הדמות של ענבל? אני הריי אני, לא? לפעמים אני רוצה שבכלל אני לא אהיה כול-כך עסוקה בלהיות אני.

אנשים שנמצאים פה, אוליי נפתח שיחה? אני צריכה נקודת מבט חדשה.

15:46

16:07

16:32

17:22

18:07

21:22 לפעמים קצת מתסכל בהתחשב בזה שאף אחד לא באמת מסתכל פה.

07:19