יש בשפתיי מילים שאוכל להוציא לאוויר אך לא אדע את משמעותם. יש בכוחי לשלוט במצבי הבריאותי הקיים, ויש ביכולתי לפגוע בעצמי עד כדיי דם. יש מול עניי מסך בו אוכל לראות דברים גם לא לגילי, ויש בידיי את האפשרות לשנות חיי אדם רק בעזרת האותיות הכתובות.
יש באוזניי לכלוך צהבהב שמגן עליי בלי שידעתי, וכשאני חוסמת אותם עם המכשיר הגדול הן קצת עצובות. רוצות לשאוב את החלל, להתמלאות מהעולם הגדול, והנה אני כולאת אותן ונותנת להן להקשיב רק למחבוא המצומצם שלי. יש להן את האפשרות לשמוע למרחקים, ואני עוטפת אותם רק בי, רק אני! רק אני! אני! אני!
יש בי דברים שאינני מבינה בכלל, ויש דברים שאני עושה ולא יכולה לעצור בהם. אוליי זה בסדר לפעמים, כי מותר.
אני מרשה לי לפגוע בי. אני מרשה, כי מותר. יש בעניי עוד ניצוץ, גם כשאני לבד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
