כל מה שהיא רצתה היה לאהוב. להחזיר את העקצוץ באצבעות, את החום בתוך הגוף. להרגיש את המגע הזה, הקרוב, שרוצים באמת. כל מה שהיא רצתה היה לרצות.
אוליי תבלע כדור, כדור עם אריזה יפה. רק לוקחת כוס מים, בולעת כדור לתוך המוח. קשר ראשון, לבבות באוויר. לוקחת כדור ומחייכת אליו, בדיוק כמו שהיה רוצה.
לשקר לעצמה, לשקר. לדחוף את כל המחשבות ולנסות להרחיב אותם, לנפח כמו בלון. מוחקת את המיותר, אבל זה לא עובד. אומרת לעצמה שהכול תלוי בה, אבל זה לא נכון.
ועכשיו הוא יתמוטט. הוא יקח כדורים וינסה להתרפא, אבל הם לא עוזרים, רק ממציאים. הוא מבין אותה, אפילו דיי מוקל. זה לא בגללו, מה הוא כבר עשה, כל מה שהוא רצה היה לאהוב.
כל הכבוד לך ענבל, מייצרת לעצמך כאבי בטן. צרות של עשירים ענבל! כפית זהב! אוהבים אותך! אבל הכאב הזה אמיתי לגמריי, צורב ומורגש. את בעצמך רצית כאב פיזי, משחקת עם הזכוכיות האלו אבל את לא חזקה מספיק. מטומטמת, מטומטמת. הוא כבר יודע את התשובה, רק תגידי לו. זוכרת את שנה שעברה? אני חושבת שככה הוא מרגיש. וכמה כעסת שנה שעברה, את זוכרת? אפילו השנה בכית וכעסת, לא מזמן, את יודעת. את הורסת לו את הכול. חתיכת זונה. זונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
