אני חושבת שאני בתקופה טובה. דיי רגועה.
אני נוטה לפחד מדברים כאלו.
אני קוראת קבועה של הדברים שאני כותבת. קוראת אותם שוב ושוב ושוב, כדיי להבין לגמרי מי אני.
וכמו כל שנה, זו התקופה הנחמדה שבה כול החברים שלי נעלמים. אני בסדר עם זה, ואני בסדר עם הכול.
אני פוחדת שאני רק שמחה אבל לא מספיק או שאני בורחת ממשהו או שעוד רגע אני אצנח לרצפה.
אני פוחדת שאני כבר לא אמיתית, להיות אמיתי זה נושא מבלבל.
אני מתגעגעת לשנה שעברה בדיוק.
זה חופש שקט.
לפעמים אני מציירת ומרגישה שאני עוד רגע אבכה, אבל אני לא בוכה.
אני מודעת לעצמי נראה לי, ואני חושבת שאני בתקופה רגילה. אני לא בטוחה בעצם.
אני לא רוצה לאבד אותי, אני לא מרגישה שמשהו הולך להשתנות בקרוב אבל אני קצת רוצה.
אני הולכת להסתפר קצר ועם פוני בובה. ואחר-כך לצבוע את השיער.
אני חושבת שקיבלתי את המצב יותר מדיי.
שאני כבר לא מתחרטת, כבר לא לחוצה לעשות המון, כבר לא פרנואידית מאהבה, ולא מתרגשת מחרדות.
שום דבר לא יותר מדיי מרגש, למען האמת, אוליי אני חושבת שאני בתקופה נוראית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
