תקינות
נושפת על עורפי
ואני שמציירת עליהם
מרגישה את הקירות
סוגרים עליי ואני דקיקה
מרשה להם למחוץ
שמחה שאינה מאושרת
צחוק שללא חיוך
סדר מדומיין
מלטף ומחבק באהבה אמיתית
אני נושמת בכוחניות
אוויר נקי מאוד
כה בהיר שעייני מסתנוורות
אך לא אומרות דבר
ותר
אפילו המודעות לבעייתיות בו
מושלכת כחתיכת נייר
הצעקות בראשי חתוכות
מבקשות, מתחננות
אך אני לא מצליחה לדבר איתן.
כי איני מסופקת מכלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
