אני פוחדת להיות רק מה שאני בונה מסביב. תדמית עצמית, מתבוננת בה בעין חיצונית, בעצמי. בוחנת את סוגי הפריים, את אופני התגובה ("הלבוש שלך יפה"; "התיק שלך מדהים"; "את שרה טוב"), עיסוק חוזר בתשדירי השיווק ולא במטרה שלשמה השיווק נוצר. לא ככה?
לבד בכוונה כדיי להוכיח לעצמי שההתנהגויות שלי חלות גם ללא אנשים, אבל גם הלבד שלי מוכח מול החברה. גועל נפש לחלוטין. כרגיל אוספי הביטויים הקבועים שלי: איבדתי את עצמי, רציונל אמוציונל, בריחה, ריק, מעגליות, פתרון סופי, רצון לרצון דורש כפייה, אם הכל מיותר הכל מותר, כרגיל אוספת פיסות שניראות לי כמו ענבל. אני מאמינה שצריך להפסיק לרצות להיות מיוחד מעל אחרים אם רוצים עולם שיוויוני אבל זה נורא קשה, נורא קשה לי שכולם ניראים יפים ומיוחדים אותו דבר. פריקה בלתי פואטית. הגיע הזמן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
