סתיו נוחת בסחבת דפים צהבהבים-כתמתמים, נרקבו לאט לאט ובלי היכולת לעצור בעדם. זה הכול בגלל השמש, כדור-הארץ לא מסוגל להשתהות מולה: רוקד במעגלים קבועים, מזכיר כמעט איזה פולחן רוחני מפגר, מעייף את הגוף למען מנוחה. הביוקרטיה ברורה מאליה, השלבים מוכרים. ענן אפרפר מגיע, מתקרב, קו המתאר לא מצליח לתחום אותו מרוב שכבר פה, מתערבב עם צבע האוויר.
סבתא נעלמת. קשה להצביע על המיקום המדוייק, או על הפעם האחרונה ש,
ואם בכלל הייתה.
לילה, והעניים מרצדות. החלומות מעכלים את כל מה שעבר, מעבירים את כל שנתפס במעין מכונת כביסה, ואין סבון. עירבוב אימפולסיבי של תת-הכרה, ידיי האמן חופנות ומפזרות, מכווצ'צות ומוציאות מהקשר, גוזרות ומדביקות, מותחות ומוחקות. אין צורך בזכרון מדוייק של הסיפור הבדיוני, של סיבובי המכונה, אך זו כעת עיצבה את העבר, וכעת לקפל. חלומות עוזרים לזכרון. גרב מושמטת בהינף העפעף, אף אחד לא מבחין.
סבתא רפפטיבית, הסיפורים הישנים עוד שוכנים במגירתה המרכזית, כה מקופלים שאפשר לטעות שהקיפול הוא הדבר עצמו, ושמא אין מה לפתוח.
נסיון כושל למצוא הבדל חיצוני במראה פניה, בעידון קולה או צחוקה השקט. מגע ידה לא השתנה, אופן אחיזתה החם נשמר. סבתא בורחת לתוך כונכיה דחוסה, מתרוקנת פנימה. אם מקפלים ומכווצ'צים דף מספיק פעמים, הוא מתרככך: הופך כמעט למפית או נייר טואלת. ניגוב תחת מעולם לא היה כה פשוט ואקולוגי. עלים מיובשים מתגלגלים בין רגליה הכבדות וגבה הכואב.
אני בעצמי מתחילה לשכוח מה שכחתי ממנה, ומה אני בעצם מחפשת בתוכה.
השלכת בדרכה אליי, נחיתה רכה לרצפה, לא כואבת, לאט לאט, עם הרוח הקלה. ובכל זאת, לא ניתן לעצור בעדה.
נזילה בקצה עורה
חורים מאוחים נצבעים בלבן על לבן
נעלמים לתוך
לאן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
