השנה נגמרת לי ואני מבין שגם החיים לא מחכים לי יותר מידי. אני בן 23. אני מתמודד לאט-לאט עם יותר סיטואציות בהן אני נכנס למשבצת של הבוגר ולא הקטן המפתיע. אני מתחיל להבין שצעיר אני לא אשאר לנצח ושאני צריך להתחיל לתחזק את הגוף הזה שלי יותר.
פעם אני חשבתי שעד גיל "כזה" אני אשיג דברים נשגבים בחיים. עכשיו אני מבין שלחיים קצב שלהם, וגם לי קצב משלי.
בעבודה היה מישהו שקצת הציק לו שאני מסתובב עם ספר לכל מקום בתואנה שאני חנון, מהר מאוד הוא הבין שהמראה יכול להטעות ושהוא נמצא מול אדם חד וכזה שגורם לא לפקפק באמונה שלו. בסופו של דבר הוא הבין שהוא טעה וראה את העצמי שלי. אני גאה בכך שעוד אדם חשב משהו אחד ואני ריסקתי אותו בכך שהראתי לו מראה שהוא לא רצה לראות.