גאות ושפל

אני שונא את זה שאני כותב פה משהו, לא נשמר ועכשיו אני צריך על מה שכתבתי מחדש. אני מרגיש כמו העורך של עצמי וזה מוריד לי מכתיבת הפוסט ומאותנטיות הכתיבה.

הורדתי היום הרבה מוזיקה אחרי שיותר מחצי שנה לא שיניתי כלום באוסף שלי. אני אוהב לשמוע מוזיקה חדשה ויותר מזה אני אוהב לשים אותה באייפון וללכת איתה. יותר מג'יגה חדשה של מוזיקה של מיטב האומנים האהובים עלי כשרק john legend נפקד כיוון שהוא עדיין לא יצא להורדה או שאני פשוט לא יודע לחפש. לא נורא, בינתיים יש אחרים שעונים על חשק ההתרעננות. 

בעבודה אני נכנס לשגרה רגילה שכזאת. לא ללחוץ יותר מידי וגם לא להרכין ראש כשאני צריך לעמוד על שלי. זרימה רגילה כזאת. 

עם אמא לא דיברתי מאז פסח ואני מרגיש בסדר עם עצמי. אני חשבתי שאני אקבל את זה קשה יותר ויהיו לי דמעות בעיניים מידי פעם אבל יצא דווקא שאחותי הגדולה בכתה לי בטלפון ועוד אמרה לי שאני אדיש. אני הפכתי לחסין רגשות בהרבה מובנים. אני חושב יותר ויותר על למה לא עשינו את זה קודם כי זה גורם לסוג של שקט תעשייתי שכזה למרות שאחי אוכל את זה הכי קשה. 

הנושא האחרון לא היה במקור אבל כנראה שאני צריך לספר את זה למישהו, אחרי הכל התקן של הידידה הקרובה ירד באוקטובר.