אם לכתוב את האמת אני נחנקתי קצת. כבר תקופה אחרונה שקשה לי בבית. אני רוצה את השקט שלי ואני גם מתרחק מהמשפחה. אני מרגיש שאני צריך את המרחב שלי, את המקום שלי. אני מרגיש שאני כבר דורך במקום הרבה זמן ועל סתם. כבר בא לי לצאת מהבית ללמודים. אתמול אני נרשמתי ללימודים. בשלישי אני מתכנן לעלות לירושלים להירשם למעונות ולקורס הקיץ. בעבודה המצב רגיל. היום אני הפנמתי עוד קצת את מה שאני יודע הרבה זמן-אני אוהב את מה שאני עושה ואני גם מודע למה אני נמצא במקום שוחק כל כך. בקיץ צפויה הרבה עבודה ואני מקווה שאני ארגיש אותה כמה שפחות. לא בא לי על קיץ קשה, אני רוצה להעביר אותו ברגוע עם הרגליים בלי מים קרירים וביד כוס ענקית עם מים קפואים. היום היה מזג אויר נהדר עם רוח קרירה ושמש מלטפת.
מחר יום השואה והתוכניות בטלויזיה גואות בדמעות ובדיבורי שואה. הכי כואב לי שהמצב הנוכחי שלהם ברצפה ותלמידים רבים לטוס לפולין בשביל הזיכרונות. מה שהאנשים האלה חוו אני רק יכול להתחיל להדמיין. זוועות וסיפורים לא חסר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
