פסקול:
בזמן האחרון אני חזרתי לדבר עם איתה סדיר. היתה פעם אחת שהיא נפתחה אלי כמו שלא נפתחה במשך הרבה זמן. המילים שלה היו אמיתיות ואני הבנתי שאני ממש חשוב לה, שאין לה יותר מידי עם מי לשתף ושאני שם בשבילה. יש לי מן הרגל לגרום לאדם הכי טבעי לידי אחרי זמן מסוים, אין לי מושג למה. אצל הרוסי בעבודה זה מתבטא בחיטוט באוזן ואצל אחרים בחיטוט בנפש.
כיפור עבר בסדר, לא קשה כמו שחשבתי שיהיה כי לרוב הייתי במיטה ותחת המזגן. החזרה לאכול קצת הצריכה סבלנות ותרגול של הבטן אבל בקטנה. עכשיו לא מסוגל לעצום עין ובבוקר אני קם בשש וחצי. בשישי בונים סוכה וערב סוכות בראשון. היה חסר לי המשפחה והמסגרת של החגים, קצת התגעגעתי אליהם.
השנה צמתי אחרי ששנה שעברה הייתי כופור בחזקת כופר, כולל לפטופ, אוכל וכל הבלגאן. אני גם הייתי בכותל אחרי 3 מועדי ב׳ ונתתי בברכת שמע. אני התחלתי קצת להתקרב לבחור בשמים אבל בדרך משלי, לא תפילות או משהו אלא סתם לדבר אליו. איכשהוא גם טעם המוזיקה שלי החליק לפינה הזו ואני חזרתי לשמוע מוקי, בועז שרעבי ושאר אמנים עם שירים בעלי משמעות. ואני ממש אוהב לשמוע אמנים חדשים בגרסאות אקוסטיות כמו בפסקול. יש משהו שקט במילים כלי הנגינה הבודד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
