פסקול:
תקופת המבחנים עוד שניה מעבר לשניה ואני משנס מותניים. מאז הסיור אני קצת מתקשה לחזור לספורט אבל אני בדרך הנכונה כי אני יודע שזה הכל שלי להתמודד עם התקופה הזו. על חלק מהחומר כבר התחלתי לחזור ויש עוד טונות לפני. זאת, במקביל להגשה של חלק מהעבודות הרגילות.
אני חשבתי קצת והגעתי למסקנה שאני לא יכול להאשים אותה בהכל כי אחרי הכל צריך שניים לטנגו. אני אמרתי לה כמה פעמים שאם הידידות נהיית לה רצינית מידי אז שתתרחק או שתאמר משהו ואני אתרחק. בראייה לאחור אולי היה עלי פשוט להתרחק יותר כי רק במרחק הזמן אני מבין שזה פגע בי. אני מבין שבאותו הזמן הייתי יכול להיות אולי בקשר רציני עם אחרת, על חשבון הקשר הכמעט רציני. להצטער על שהיה זה לא נכון כי אי אפשר לנסוע בזמן.
אני בהחלט יכול לומר שאני למדתי משהו בדרך הקשה. אני למדתי שגם כלפי אדם טוב, לא שווה שאקדיש כל כך מהכוחות ועצמיים שלי, כמה שנורא לכתוב.
אח שלי אמר לי שהיא שואבת ממני יותר מידי כוחות. הוא מבין בבנות כמו שאני מבין בלקים ופנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
