גאות ושפל

פסקול חוזר ומצוין:

אתמול בלילה היה לי מוזר, סוריאליסטי. אני לא נרדמתי וחשבתי על יובל. אני הפנמתי שהיא האדם שבאמת האהבתי, היחיד בחיי, בצורה מלאה. אני הבנתי שאני גם ריבאונד ידידותי אחרי הטיול שלה שלפני הלימודים, אחרי אקס מיתולוגי והייתי פרק בחייה. הייתי משהו שהוא לא מעבר ואני נכנסתי למיטה חולה. היום חבר אמר לי שזה מוזר שאנחנו לא מדברים אמרתי לו שזה באמת מדהים אבל בפנים אני יודע שזה בסדר, שאני לא רוצה לחזור לאותו מצב. אני מרגיש מנוצל ולא רוצה להרגיש ככה כי זה לא מגיע לאיש. 

אני הרבה חושב על כמה אני יכול להיות שברירי. שברירי שזה משגע אותי שבסופו של דבר שאני מורכב מאחד ועוד אחד של רגשות. שאני אנושי. 

יש לי כאב שנרגע ברגל ואני כבר מת להתחיל לרוץ, לשוב לעצמי. בינתיים אני עושה מידי פעם אופניים. מת לחזור לתת מאה אחוז.