גאות ושפל

פסקול:

השבוע התחיל טוב, היה לי סיור בראשון ואמא סדרה לי אוכל שלא היה מבייש גדוד חי״ר. אתמול היה נחמד והיום היה יום טוב. היום לא היה פרודקטיבי במיוחד אבל היה בסדר. אחרי יותר משבועיים של חוסר ריצה חזרתי לרוץ. אני כבר ראית את עצמי לא יורד מה-16:30 ל-3 ק״מ כי עבר הרבה זמן מאז שרצתי. זה שטויות אני גילתי את זה לזמן של 13:46 וזה מעיד על כמה הכל בראש. על כמה אני חייב להאמין בעצמי יותר, שאני יכול יותר. בשבועות האחרונים אני לא ישן כמו שצריך וזה נראה עלי, אני עייף ומנונמם במהלך היום ואני לא ערני. אני לא יודע מה עובר עלי אבל אני מרגיש שמשהו לא טוב קורה. אולי זה סתם אני אבל אני מרגיש שליליות ואני הכי לא מאמין ברוחניות או בדברים שלא ניתן לחוש. 

את יובל ראיתי במסדרון והדבר היחיד שחשבתי עליו זה שאין לי כלום בשבילה, שאנחנו אנשים זרים אחד לשני וזהו.

שישי סיור שתקוע כמו עצם בגרון וראשון בוחן על חצי קורס. 

מלחמה!

ולמשהו ממש ממש שיטחי: בסיור היה מישהו מאצלינו שצילם את הסיור ותפס אותי בתמונה יפהפיה. בלי לחשוב פעם הפכתי אותה לתמונת פרופיל ואמרתי לו תודה רבה. היא, בתורה, גרפה יופי של לייקים אבל זה לא מעניין אותי כי היא יפה. אני אהבתי אותה ואת עצמי בה. חייכתי כמה פעמים בזכותה.