פסקול מדהים:
היום ואתמול עבר בעיקר בלמידה למועד ב׳ שהוא מועד א׳ בעצם. אני קצת מתחרט על ההחלטה של לגשת ישר למועד ב׳ לטובת למידה לשאר המבחנים. אני רציתי להיות מאחורי כל המבחנים האלו כבר אבל אני לא נותן לזה להניא אותי מהמטרה שלי. עם כל מבחן שאני פותר אני מקבל ביטחון יותר, אני עובר לאסטרטגיה של לבנות את החומר בצורה של למידת מבחנים. לפתוח לרגע את החומר בנקודות מסוימות כדי לחדד משהו וזהו, להמשיך הלאה.
השישי עבר בשקט תעשייתי, גם ארוחת השישי אצל אמא. אני יצאתי ממנה עם תובנות על המשפחה האהובה שלי. על עד כמה אמא שלי היא אדם טוב, למרות החרא שהיא האכילה אותי והנזק שגרמה למשפחה. לא צודק להאשים אותה בגירושין ואני חושב ששני הצדדים אשמים. אני יודע שאחי בעל לב זהב אבל היום אמר שאם יכול היה, הוא היה קונה לה בית, אני מאמין לו למלאך הקטן. אני אוהב אותו. אחותי לא השתנתה אבל אין עליה ואין לשנות אותה. היא תותחית בתחומה למרות הקרבות בנינו על שטויות.
ואבי? אותו אני אוהב בדרך אחרת, למרות היותו אדם קשה לפעמים.
את הפסח אני מסכם בעיקר בלמידה אבל גם בשוק הפישפשים וברגליים בעלי סימן סנדלי צ׳אקו על הרגליים, עדות להליכה המרובה בשמש. אני נהנתי ומחכה כבר לשבועות:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
