פסקול:
שבת של רוגע של שקט. בשישי היו הסידורים הרגילים, בצהריים המרק התימני ובערב ארוחה אצל אמא. היא אמרה שהיא תנסה לעבור לגור עם בן זוגה, למרות שטענה תחילה שהם נפרדו. אני לא יודע מה נסגר עימה אבל מקווה שהיא תהיה מרוצה בחייה. אחי הטיפש אמר שהוא מתבאס על כך כי היא לא תגור קרוב, אמרתי לו שזה לא באמת רחוק ושזו לא בחירה שלו. היא תעשה מה שהיא רואה לנכון. היום קמתי בכמה פעמים ולבסוף בסביבות תשע.
הבית ריק בלי אבא. אני התרגלתי אליו וגם כשאנחנו מתווכחים אני יודע שזה בקטנה. העיקר שיהנה ויחזור בשלום, הוא והי׳.
הפנמתי, במיוחד לאחרונה, שאני טיפוס משפחתי, שאני רוצה להיות ראש משפחה, שאני רוצה את הביחד. שאני רוצה תחושה חזקה יותר של שייכות. חזקה יותר ממה שהמשפחה הפכה להיות. בשנים האחרונות כל אחד התפנה לעיסוקיו ואני מניח שאני גם רוצה את הקן שלי בסוף היום. קן שאני עיצבתי ולא זה שעוצבתי בתוכו.