פסקול:
אתמול ושלשום היו שונים קצת. עבדתי, הסתובבתי עם כלבה וסוג של נפגשתי עם מישהי. קבענו שהיא מציירת אותי כי היא כבר עשתה את זה לפני כמה חודשים ויצא ששני לילות ברצף היא ציירה. כמובן שהשיחה זרמה לחיים אישיים ורקע. היא ביקשה שאכין בתמורה כוס תה ואני פינקתי בכוס ענקית שהיא אוהבת לשתות קר. אף פעם לא הבנתי איך אפשר לשתות שתייה חמה קרה.
לחבר היתה כלבה שהיה צריך לטייל אז לקחתי אותה לבד בערב הראשון. הטיולים עם הכלבה עשו לי טוב על הלב ורק הזכירו לי כמה נחמד יכול לחזור ולגדול בסביבה של כלבים. בערב השני כבר לקחתי את המישהי והסיבוב נגרר לשמחתי. לקראת סוף המפגש השני הצעתי לה לצלם אותי והרגשתי מאוד נבוך שהיא הצמידה לפנים שלי את הנייד שלה. לא הפסקתי לצחוק ולקחו לי כמה דקות עד שהיא יכלה לקחת תמונה נורמאלית.
חבר הזהיר אותי ממנה בעבר ואמר שהיא מתוסבכת מידי. ראיתי את זה עליה אבל אני עדיין לא סגור איך ארצה להמשיך עם זה.
אני נזכרתי בשנה א׳ ובמערכת יחסים עם יו׳. נזכרתי שתמיד ידעתי להכין לה תה בכוסות הגדולות שלה וכמה הרגשתי בנוח בדירת שותפות שלה. כמה היא הרגישה בנוח בדירה המעורבת שלי וכמה נינוח הייתי אז. באיזשהוא מקום זה מילא אותי, זה הרגיש לי שלם. הרגיש לי שלם שהיא הכינה חביתה, אני את השולחן ואת הכלים אני עשיתי. למרות שהיא התעקשה כל פעם לעשות. האמת שזה חסר לי ואני לא רוצה למלא את החלל עם המישהי כי אני חושש שזה אולי לא זה. מצד שני, אל לי לעשות הנחת הנחות מוקדמת.
דודים חזרו היום מחו״ל והיה כיף לראות אותם מחדש. היה כיף השישי ומחר סרט של גדות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
