פסקול:
יצא לי היום להתאכזב מחבר קרוב. הוא אמר שבילה את הלילה בקמפוס כיוון שהתכנון המקורי שלו היה ללמוד לבוחן שמתקיים מחר. הוא אמר שלבסוף הוא מרח את הזמן והוא לא עשה כלום. אני צעקתי עליו ואמרתי לו שהוא מאוד הרגיז אותי, שהוא חייב לקחת את עצמו בידיים ושהוא נמצא על מלגה. הטיפש הזכיר לי את עצמי בשנה א׳ לאחר למידה אינטנסיבית עם יו׳. אני אמרתי לה שאני צריך קצת אויר ושאלמד לבד חלק מהחומר. לא למדתי כמו שצריך ופשוט נתתי לזמן לעבור. ששיתפתי אותה בכך היא צלבה אותי והכניסה בי את המשמעת שהייתי צריך. היום אני זה שמרביץ משמעת באחר וזה לא כיף להיות בצד השני- מי אני שאומר לו איך להתנהל בתואר שלו?
בסופו של דבר אמרתי לו שהוא חייב להיות יותר אחראי ופחות לזרוק, שאסור לו להיות ככה כי הוא הולך על חבל דק. לא אמרתי לו שאני רואה בו אותי שהוא באמת אדם טוב בפנים, שהוא יגיע רחוק ושזה סתם קורס טיפשי שהוא יעבור. אולי הייתי צריך לומר לו.
סיור לרמון לאור כוכבים אין, זין. יומיים בהרי אילת יש וזה, מאדפאקה סופי בהחלט:)
פאקינג סילבסטר ואני רוצה לחגוג חג של אנטישמים, בא לי לראות חברים ולחייך כמו שאני רק יודע. רגע לפני תקופת המבחנים והשיט של הלחץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
