גאות ושפל

פסקול:

פעם אחרונה שהייתי אצל אימי ראיתי את הסידור מהיסודי. אותו סידור עם העטיפה בכחול כהה ו-3 סרטים צבעוניים ששימשו כסימניות. תהייתי כמה זמן עבר מאז ואיך הדברים השתנו. התבגרות, גירושים, צבא, חיים צעירים, בנות זוג ושאר דברים. הרבה מים עברו בנהר. עם זאת, בלמידה לאסטרופיזיקה אתה מבין כמה זה כלום. כמה כל מה שעברת בחיים הוא כלום על רצף הזמן-מרחב. שמשות, גלקסיות, על-ענקים, סופרנובות וערפיליות-כל אלו ועוד קיים שם, בשמיים. כל פעם שאני רץ אני מרים את הראש ומחפש את חץ הצפון. מדמיין שאני קופרניקוס, פורס ידיים ועף אל השמיים מתא הכלא שהכנסייה הכניסה אותי אליו. בדרך לספרייה ראיתי את השמיים ותהיתי כמה כלום אני לעומת הגדול הזה. 

ואיכשהו, אני עולם ומלואו:)