גאות ושפל

פסקול:

עוד שנה התחילה. שיחה עם חברים, סידור המערכת וחזרה לשגרה. בכל סמסטר יש רוטינה שחוזרת על עצמה: שוק ראשוני מהקורסים והחומר, לחץ ראשוני קל, התקבעות על קצב ולפני שאתה שם לב תקופת מבחנים מגיעה. זה פס ייצור של ציונים, חיוכים, אכזבות, הצלחות ותחושת סיפוק שאחריה אני רודף כמה שרק ניתן. היום הייתי בכיתה עם חברה לספסל הלימודים שילדה. הבחורה צעירה ממני והיה מוזר לחשוב על הסיטואציה. 

לא דיברנו מאז השיחה האחרונה ואני חושב שהיא מחכה שאתנצל. אני חושב שפסק הזמן הזה עושה לי טוב. אני רואה דברים במרחק ומבין את מערכת היחסים. אני חושב שזה טוב לי ככה.