פסקול:
יצא לי לעבור במקום בו חגגנו לך יום הולדת. ביקשת שאפתיע אותך ואני ידעתי שעשית צניחה חופשית, רכבי שטח או דברים אחרים בסגנון. ידעתי שרצית משהו מאתגר אז סידרתי לנו טרקטורונים. שעתיים ומשהו של טרטורים מהנים, אבק, רעש וחיוכים דבילים. כבר אז, חשבתי לעצמי האם את האישה עימה אני רוצה לעשות את המסע, האם אני רואה אותך כמעבר והחלטתי שלא. היה כיף איתך, אם יש משהי שהיתה הכי קרובה אלי בחיים, קרוב לוודאי שזו היית את, למרות נתק של שנתיים איפשהו באמצע. אני חושב שאת האדם שהייתי איתו הכי טבעי אי פעם, בלי אף מסכה. היו בחורות שידעו לקרוא אותי יותר טוב מעצמי אבל את ידעת לעשות לי הנדסה הפוכה. הסתכלתי על התמונות וצבט לי מעט בלב. צבט לי כי אני יודע שהייתי צריך לשרוף אותך כדי לקיים את עצמי. הבוקר ההוא בבנדיקט על הים בהרצליה נצרב לי חזק בראש. אני יוצא אידיוט בפעם האלף ואת מחייכת כי את נהנת לראות אותי כטיפש מטופש.
קצת לפני שאני חוגג אני מסתכל אחורה על 365 יום שהיו. הם היו טובים. חוויתי בהם הרבה והפקתי מהם הרבה. כמובן שנשארתי אותו אחד אך יש מעבר. השיזוף מהסיורים הפך לשחור יותר, הלימודים התקדמו עוד צעד אחד לסיומם, הראש שלי קיבל בוסט של ידע שלא היה בו קודם. התאהבתי, התאכזבתי, הזדיינתי, התשדרגתי, הופתעתי, הובכתי, רצתי, נפצעתי, השתכרתי וחלמתי. אני יותר אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
