גאות ושפל

בעבודה אני שוקע. אני מתחיל להיכנס לשלב של הישורת. כל יום אני מגלה משהו חדש שמשנה לי את התמונה לקצת אחרת. אני מתחבר לאנשים מסוימים ואחרים אני מעדיף לשמור על שלום-להתראות. אני מתחיל להפנים כמה עצמאות יש, במסגרת החוקים והמגבלות, ולהפנים כמה כוח יש לי. זה שלב שבו אני באמת מבין את המהות של העבודה. תמיד הלמה.

המהירות שהכל השתנה בבית היא מדהימה. את קידוש שישי אני הכרחתי את אבא לעשות. הוא טען שאין למי לברך ואני אמרתי לו שאנחנו ממשיכים במסורת כי אנחנו פה. בן הדודה שלי קיבל מעמד לא רשמי של בן משפחה קרוב יותר. הוא מבקר אצלנו יותר ואנחנו יושבים בערבים ביחד מספרים אחד לשני על מאורעות היום. אני אמרתי לו שיהיה קשה כשהוא יעבור. הוא ידע את זה גם בלי שאספר לו.

אבי נפל וקרע גיד ביד. עכשיו אני רואה אותו פגיע מתמיד וזה הורג אותי שהוא אדיש למצב שלו. זה מראה לי מאיפה אחי למד להיות אדיש לכל הניסיונות שלנו להרים אותו. אז כמו עם אחי אני משתדל לדאוג לטיפול מהיר ככל שניתן עם חפירות של "אל תעשה שטויות כאלה יותר".

אני עזבי את העבודה בלילה וקיבלתי הרגשה של סוף הקיץ-תחילת הסתיו. משהו מהאויר החמים-קריר החזיר אותי לתקופה שלפני החורף. בצירוף עם הבחירות באמצע השבוע קיבלתי הפך מאה שמונים ועכשיו אני לא מרגיש כמו בסופו של שבוע אלא יותר בתחילת שבוע. כאילו משהו טרי מתחיל להיות. משהו טוב.

היום ואתמול יצא לי לראות קצת את המשפחה של אחרי השבעה. יצא לנו לדבר ואחד אמר שהוא לא יכל להישאר בבית כי הוא הרגיש שהבית ריק. נכנס ויצא במהירות. אני שמעתי את זה ורק תארתי לעצמי אותו נותן כיף לבית ובורח. 

אני אחר.

אחרי השבעה והשבת אני מרגיש קצת הקלה. כאילו אני אחרי קשר ארוך ואני בשלב של הפקת הלקחים ואיסוף השברים. היום פעם ראשונה אני קמתי וחשבתי עליה רק יותר מאוחר. אני הרגשתי משוחרר יותר במהלך היום ואשר בימים האחרונים. 

היום אני עשיתי קצת סידורי כביסה, קניות וסתם זמן לעצמי מול הטלויזיה. הרבה זמן לא התבטלתי. אני גם מבין למה הפסקתי את זה. 

בחירות מחר וזה יום מעולה לטיול. אם אני לא ארצה עוד יום-בית אני אצא למקום נחמד.