גאות ושפל

וואו השבוע הזה עף. מחר חמישי וזהו.

אני עושה הרבה ספורט בזמן האחרון. יוצא לי לרוץ 4 ק"מ כל פעם ולפעמים יותר. אני אוהב את האני שלי עכשיו. אני אוהב את ההרגשה של העייפות אחרי הספורט. אני שוקל לקנות אופניים בשלוש אלף שקל. נראה לי שאני אלך על זה כי אני רוצה זוג שאוכל לנסוע איתו לתל אביב ובחזרה בתחושה של טוב.

עם אמא חידשנו קשר, כל הילדים לפני שבוע. הוזמנו אצלה לארוחת ערב בשישי. בהתחלה היה קצת מוזר ושקט אבל ראיתי כמה היא השתדלה. קצת קשה לחזור ולדבר אחרי חצי שנה של נתק אבל היו דברים שקרו באותו הערב כאילו לא נפרדנו. במהלך השבוע היא התקשרה אלי פעמיים והציעה שאני אגיע לצהריים. אני דחיתי את המפגשים מסיבות שונות לשישי בערב. הלכנו אחי ואני ישבנו אצלה שעה וקצת לתה ולדיבורים אתמול. אחרי זה הלכתי הביתה וישנתי שינה נעימה. אני אוהב את השבתות האלה שאני קם בהן טבעי, בלי עכבות או שעון מעורר. 

הכביסה כבר מקופלת, עוד מעט אנקה את החדר וגם לגהץ חולצות צריך. השבת הזאת רגועה לי, אני אוהב אותה ככה.

אני מרגיש בהמתנה. אני שונא להרגיש בהמתנה כי אז אני לא נהנה מהעכשיו. יש מטרה אבל הסבלנות המפורסמת שלי מתחילה להישחק.