גאות ושפל

פסקול:

היום חשבתי לעצמי שאנחנו מכירים מעט זמן אבל נדמה לי שאני מכיר אותך יותר. איפה הייתי לפנייך? אני מרגיש מעט תלוי בך, לא אשקר. זה מרגש ומפחיד אותי.

הלימודים התחילו ואיתן שני קולות- קול סקרן והשני מעוניין לזרוק. אני מרגיש עייף מהעולם האקדמאי אבל בתחומים מסוימים אני חש עניין. עלי לזרום את העניין. נו, שיהיה, מחר תהיה בירה בזול.

הריצה היום היתה איטית, אולי אני באמת צריך לאמץ 6 דקות לק״מ ולא 5:30. לאט לאט אחזור לעצמי. 

פסקול:

אני מתרגש לפתוח את הסמסטר. כשאמרתי לה את זה היא חשבה שאני דפוק בראש. יהיה מעניין הסמסטר- קצת סיורים, נסיעות, לימודים רגילים, עבודה ואולי מלגה שתחפור לי יהדות קצת. כבר סיכמנו הסדרי אוכל כי היא ״רוצה לשלוט במה שנכנס לך לפה״. על פיצה לאורות הרי ירושלים אמרתי לה שכיף לי ונתתי לה בוסה. היה לה טעם של תבלין פיצה וגבינת עיזים איכותית.

אני מת על מזג האויר הזה בירושלים רבתי. הקרירות בלילות מקפיאה וההיצמדות אליה עושות לי טוב על הנשמה. אני רוצה אותה מתחת לפוך.

רצתי היום 7 ק״מ על 41:11. אני בשגרה של ריצה אחת כזו בשבוע ובשאיפה לפעמיים כאלו ואני מסודר יופי. 

פסקול:

שם, על המצודה הצלבנית שאבנים ממנה בנו בתים מהכפר הערבי שלא קיים ושאבנים ממנו בונים בתים בישוב היהודי. שם, עם השקיעה, הרוח הקרירה והריח שלה בנחיריי. שם, עם תה מתרמוס שסיפקתי ושוקולד שהגיע ממנה. דרך מצוינת לסיים את החג. הזמן עד לתחילת הלימודים הולך להתמסמס.