גאות ושפל

אני לא יכול לרוץ כי יש לי כאבים בעצם השוק תוך כדי ריצה. מעיין כאבים מעומעמים כאלה שאני יודע שיכולים להוביל לשברי מאמץ. אני יודע שאני לא ארוץ קרוב לחודש ובמהלכו אני אקפיד על תזונה מבוססת ברזל וסידן בניסיון לחזק את העצמות. אני מבואס מזה ומרגיש כמו חיה כלואה. הריצה היא הכיף שלי בזמן האחרון ומשמשת כפורקן ליום טעון. 

סוף חודש מגיע בשקט ואיתו מסתיים הנובמבר הכי חם שאני זוכר. לא גשמים אלא חום של אמצע יולי.

בעבודה אני מתחיל להרגיש שחוק קצת ואני מרגיש שאני צריך קצת הפסקה, אולי חו״ל קצת. מציק לי שאין לי מישהו שאני מכיר שאני מצד אחד מספיק סומך עליו כדי לצאת איתו לחו״ל ומצד שני שאני מכיר אותו מספק זמן. המדד שלי לצאת עם חברים לחו״ל הוא מאוד ברור ואני מודה בזה שאני אדם קשה. בגלל שאני אדם קשה לא קל לחדור פנימה, זה בא לידי ביטוי בעבודה הרבה. אני פשוט לא נותן לאנשים להתקרב ואם כן אז כואב לי שהם עוזבים. מישהי הודיעה לי שהיא עוזבת עוד חודש וזה צבט לי כי אני מעריך אותה והאנשים שם עוזרים להתמודד עם השחיקה הרבה. 

הבעיה השניה מולה אני ניצב היא שאני לא מכיר מישהו שנמצא בנקודת זמן כמוני, פחות או יותר, שיש לו מספיק כסף שהוא אומר לעצמו שאני טס לשבוע או חודש-חודשיים בארה״ב. שבא לו לטייל כמו מלך. 

ירושלים היתה תענוג. אני יצאתי לשם בצהרים וחזרתי הביתה בסביבות תשע בערב. אני הספקתי לאכול פעם שניה פיש אנד צ׳יפס(הפעם הראשונה היתה בלונדון לפני שנתיים בערך). אני גם הספקתי להיות במתחם התחנה, ללכת לעיר העתיקה ברגל, להיות בכותל ולהנות מהרכבת הקלה. זה היה סיבוב מהיר שדקר בסיכה את מה שצריך. מעל הכל אני השלמתי פערים עם ידידה ואני הפנמתי את ההבנה כי אני נמצא בפס יצור של חוויות. אני הגעתי לשלב בחיים שאני מתחיל לאגור זיכרונות ומקומות. מידי פעם אני דג אחת מהעבר הקרוב או הרחוק ואני מבין כמה השתנה מאז אותו מקרה. 

היה כיף ואני מצטער על שלא יצאתי מוקדם יותר.

אני לא מאמין שרביעי היום.