גאות ושפל

פסקול(אולי היה):

אני כבר חודש בסמסטר והזמן טס לו. אני מגיש תרגיל אחרי תרגיל וחזרתי לשגרה של הלימודים. יש קורסים שאני אוהב יותר ויש פחות. אני מנסה בנירות למצוא עבודה שתהיה משספיק קלילה לשלב עם הלימודים אבל זה לא הולך. הייתי בכמה ראיונות אבל זה לא זורם מספיק. האכזבות לא כואבות כמו ההצטברות שלהן. 

אני אדם די פסימי עם ניסיון לראות את הצד הצבעוני בסביבה שלי אז אני אמשיך לנסות. רק בגלל שאין ברירה, חייבים לעלות למעלה.

הבאתי את האופניים ללימודים ואני מתחיל לאהוב את זה. לנסוע עליהם בקמפוס בקצב שאני אוהב, במהירות שאני אוהב ובקלילות שלהן גורמת לי לחייך באוטומט. אני שמח שהבאתי אותן- it make me smile.

פסקול:

השבוע אצא לסיור נוסף בנגב, הפעם לצפונו. יהיה קצת קריר אז אצטרך להתלבש חם. בלימודים יש את השגרה של לשבור את הראש על מה שאני לא יודע או מה שאני חושב שאני לא יודע. אחרי השוואה אני רגוע יותר כי אני מבין שאני בדרך הנכונה. חלק מהחומר אני מבין בכיתה יותר וחלק פחות. בגדול אני משתדל להכניס כמה שיותר לקופסא. עבודה אני מחפש בתחום ללא הצלחה רבה. כאילו כל העולם נסגר ולא בא לי לקחת עבודה זמנית אחרת. מזג האויר מתחיל לתת בי את אותותיו ויש לי מעיין צינון קל. זה לא בא בטוב עם הסיור המתקרב אז נראה שאעמיס כדורים כדי לשוב לאיתני עד אז.

התחלתי לדבר עם מישהי עכשיו ואני קצת לא סגור לגביה. מרגיש לי שזה לא זה.