גאות ושפל

אתמול הייתי במסעדת רק בשר. זאת פעם ראשונה שאני נמצא במסעדה כזאת עם קונספט של שוק בשר עד הסוף. אני אהבתי את הדרך בה עושים את המקום מיוחד אבל לא אהבתי הרבה דברים בדרך. הבחירה אצל הקצב היתה לא לטעמי, היה חסר פלפל ומלח בבשר ובכללי, קיבלתי את ההרגשה שאני עובד בשביל הבשר ולא הפוך. כיוון שהייתי רעב אכלתי הרבה וגם נהנתי מאוד, פשוט לא התחברתי לקונספט. 300 שקל אחרי אני עדיין עומד מאחורי המילים, אני באתי גווע למסעדה כך שהייתי מוכן לאכול אפילו את המארחת.

מחר על האש היום בערב ארוחה קטנה וזהו, את החג הזה אני מסכם בשעות שינה לרוב ואכילה. שינה ואכילה. יאללה לתל אביב

ככל שני מתבגר יותר וככל שכל אחד מהמשפחה לוקח כיוון לחייו המסורת הביתית מתפרקת יותר ויותר. ההגשמה העצמית עולה והמסורת הביתית מתפוררת לה. זה מוזר לראות כמה מהר זה קורה. אדם מת בום, אין קידוש שישי סדיר, בום, אין סידור פסח הומוגני, בום, אין שבת בבוקר כחובה. המחרק הזמן אני זוכר התדרדרות איטית אבל החלק הרומנטי אומר שזה היה מהיר.

ערב החג עבר בכל זאת על מי מנוחות. המשפחה נהנתה. לחג עדיין לא עשיתי משהו מיוחד פשוט ישנתי והרבה. אני כבר הספקתי לשכוח מה זה לקום מוקדם לעבודה ויצא לי מעיין חופשה כזאת מבחינת שעות עבודה מוזרות כמעט לאורך כל חול המועד. אולי ירושלים תהיה על הפרק או משהו דומה. בא לי כותל. זורם לי ירושלים במזג האויר הנהדר הזה.

החתמות כרטיס בפסח:

טימרקט- נחמד

ארוחת חג- שונה

מסעדה עם המשפחה- יבוא

ארוחת חג שני- יבוא

ירושלים-בתכנון

שינה- תגיע והגיעה

שעון חדש- אני עובד על זה

פסח עכשיו ואני לובש חגיגי. עוד מעט יגיע השבט, החיוכים יזרמו וגם אחראית אלכוהול אחת יש. כולם יהיו יפים ואני אבקר את סביון על התחת הענק שלה, כמיטב המסורת. זה חג ראשון שאני לא השתתפתי בהכנות הרבות אליו בגל העבודה. על זה אני מרגיש קצת ערום ופרזיט. אני שונא את ההרגשה הזאת. 

אני תמיד אהבתי את הפסח, אהבתי את החג המסמל את בו האביב והחום הקיצי. פעם אני זוכר אפילו ברד בפסח.