גאות ושפל

פסקול מדהים:

היום ואתמול עבר בעיקר בלמידה למועד ב׳ שהוא מועד א׳ בעצם. אני קצת מתחרט על ההחלטה של לגשת ישר למועד ב׳ לטובת למידה לשאר המבחנים. אני רציתי להיות מאחורי כל המבחנים האלו כבר אבל אני לא נותן לזה להניא אותי מהמטרה שלי. עם כל מבחן שאני פותר אני מקבל ביטחון יותר, אני עובר לאסטרטגיה של לבנות את החומר בצורה של למידת מבחנים. לפתוח לרגע את החומר בנקודות מסוימות כדי לחדד משהו וזהו, להמשיך הלאה.

השישי עבר בשקט תעשייתי, גם ארוחת השישי אצל אמא. אני יצאתי ממנה עם תובנות על המשפחה האהובה שלי. על עד כמה אמא שלי היא אדם טוב, למרות החרא שהיא האכילה אותי והנזק שגרמה למשפחה. לא צודק להאשים אותה בגירושין ואני חושב ששני הצדדים אשמים. אני יודע שאחי בעל לב זהב אבל היום אמר שאם יכול היה, הוא היה קונה לה בית, אני מאמין לו למלאך הקטן. אני אוהב אותו. אחותי לא השתנתה אבל אין עליה ואין לשנות אותה. היא תותחית בתחומה למרות הקרבות בנינו על שטויות. 

ואבי? אותו אני אוהב בדרך אחרת, למרות היותו אדם קשה לפעמים. 

את הפסח אני מסכם בעיקר בלמידה אבל גם בשוק הפישפשים וברגליים בעלי סימן סנדלי צ׳אקו על הרגליים, עדות להליכה המרובה בשמש. אני נהנתי ומחכה כבר לשבועות:)

פסקול:

בחמישי הסתפרתי והיה סבבה לצאת בהרגשה של השקעה עצמית, כמה שזה נשמע שטחי. היה כיף שמישהו אומר שאני נראה טוב והספר, בתורו, אמר שאני צרי לבקר אצלו הרבה. אף מילה על זה שהוא מקבל כסף כל פעם למרות שאני הכסף הקטן שלו.

אז...החג עבר סבבה לגמרי בלי יותר מידי פעילות מיוחדת. קראנו באגדה ונתנו כיף נוסף לסוף, עד שנה הבאה. החג עצמו עבר שקט. בעיקר בהתאוששות ובצבירת כוחות. היום הייתי בשוק הפשפשים והיה נהדר. לא קניתי כלום אבל גרמתי לאבי לשרוף כמה מאות שקלים על זכוכיות לתאורה לבית. הדברים הישנים האלו עושים לי אש ואני מת על לחפש, את הדוכנים והחנויות. בתי הקפה עשו גם את שלהם למרות שהייתי שמח אם במקומם היו שאר חנויות הזויות. 

פעם קודמת שהיינו יחד נכנסנו לחנות אחת ממש מוזנחת, ברמה של שביל הליכה צר באמצע והכל מונח בשני ערמות מצידי השביל. היום החנות היתה משופצת מהניולונים והזקן שמכר לנו לא היה, עדות נוספת לכך שהעולם נע. שני הבנים שלו, כך נראה, החליפו את מקומו ואנחנו יצאנו משם עם חמיש חתיכות של גופי תאורה. 

המשך החג יהיה בעיקר להתחיל להתאפס על המבחן המקולל ועל המתרגלת הכלבה. יהיה גם ת״א פעם נוספת לפחות ואולי גם משהו נוסף. יאללה, הלכתי לצפות בשיעור מקוון של מרצה ששותה את הראש בקשית.

עריכה:

מצחיק שכתבתי על הספר בפעם הקודמת גם, שבור שכמותי:)

פסקול:

אתמול היה מועד ב׳ ראשון מתוך שניים. העפתי אותו באויר ועכשיו נותר עוד אחד, בקורס עם המתרגלת השואתית ביותר בחצי הזה של הכדור. עבדתי ואח״כ חתכתי הביתה. הסתפרתי אחרי חודש וקצת, הספר אמר שיפה לי איך שהוא עשה ושאני צריך לבוא יותר. לא רציתי לומר לו שלא באמת מעניין אותי התספורת שלי ושמבחינתי זה ביזבוז זמן. הוא אמר שכל אחד צריך את זה ושזו הדרך שלנו לזרוח בעולם(לא במילים האלו). אני לא אשקר, זה כיף לצאת משם בהרגשה עצמית טובה, של מושך, אבל במקביל אני זוכר שיש לי דברים יותר חשובים על הראש מאשר לחשוב איך אני מסתפר.

חג היום, אעלה על מכופתרת, יהיו קצת צעקות, כי זו המשפחה שלי, יהיה טעים והכי חשוב, אני אטעין את המצברים המרוקנים.

בתוכנית לפסח:

אולי אוטומוטור(אם אמצא מבצע טוב), חברים, משפחה, סלסלה(?) ואולי ת״א.

חג אביב שמח ושטוף שמש:)