גאות ושפל

פסקול:

אז, לבקשת אינדי:

המפגש בחמישי היה ממש שונה ממה שציפיתי. זה התחיל בבוקר כאשר כל המשפחה הגרעינית שלנו התפקדה והתחייבה להגיע בערב. עם הגעת הערב אנחנו הגענו והאמת שהיו בי בתחילה רגשות מעורבים. מצד אחד אני חשבתי ׳מי כל האנשים האלו, מעל למחציתם אני לא מכיר׳ ומצד שני התחיל להיות נחמד ברגע שהתחילו להגיע פרצופים מוכרים. הבחור שהיה צריך לדבר על המשפחה קצת הופתע מכך שהוא צריך לשאת הרצאה קצרה אך בסוף הוא הצליח לתת חצי הרצאה שעוררה עניין רב בקרב בני המשפחה. הוא דיבר על מקור שם המשפחה (להבה/חום של כבשן-תנור לעיבוד מתכות) ועל ההתיישבות בארץ.

הדבר היה כך:

עלייה ראשונה ב-1882 אשר היתה בירושלים. מסתבר שאנשי היישוב הפעיל בארץ לא רצו את היהודים התימנים לידם מפאת חוסר מקום וגם פיקפקו ביהדותם, קצת מה שקרה לאחר מכן עם העליות הנוספות בארץ. הדבר גם לכך שהעולים התיישבו בכפר השילוח, שכונת סילואן המוסלמית קיום, במערות. לאחר מכן היתה עלייה נוספת, סביב 1909-1910 אשר בה העולים שוכנו בחוות כנרת ובבית המוטור. גם פה המתיישבים נתקלו בגילויי גיזענות כמו חוסר שביעות רצון של שיכון התימנים במבנים המיועדים למתיישבים הראשונים וקבורה בחלקה נפרדת משל נפטרי היישוב. לבסוף, בגלל תנאי התאקלמות, חוסר מניין בבית כנסת והתנגדות של תושבי המקום לנוכחותם החליטו התימנים לעבור והשתכנו במרמורק אשר בהמשך סופח לעיר רחובות.

במהלך ההרצאה של הבחור הצעיר אני הסתכלתי על המבטים של כולם וזה היה מדהים לראות את זה. טווח הגילאים היה של בערך 50 שנה, משנות ה- 20 עד לכאלו בני 70 בהערכה גסה. כולם היו להוטים לשמוע עוד ואני הרגשתי שיש שם עוד הרבה בשר, שיש עוד הרבה מה לשמוע. לאחר מכן, עלה קרוב משפחה מחו״ל ואמר כמה הוא שמח להרגיש קשור לעבר ולדעת שיש לו שורשים בעולם הזה. הוא לא הזיל דמעה אבל ישבתי קרוב אליו וראיתי שעיניו היו לחות קצת. בסוף אבא שלי אמר לי שהוא התייתם מאביו לפני שנים ואז אני הבנתי שקיים שם קשר מסוים, אחר, עמוק יותר.

ארוחת הערב בשישי היתה מהנה, ממש מהנה. היינו 30 איש, בערך, והיה ממש מצחיק. הדיבורים היו קולחים חוץ מאיזה ויכוח מר אבל בסך הכללי היה ממש טוב. לבית אני חזרתי ברגל משהו כמו רבע שעה הליכה שהיתה סבבה לגמרי, פיקוח תוך כדי הליכה אחרי מספר כוסות של יין.

פסקול:

בוא נכתוב על משהו אחר:

בגלל שאני בבון אני אוהב מכוניות, מכונות וכל דבר דומה. יצא לי לא פעם ללכת ברחוב ולהפנות מבט כאילו אני חייזר לעבר מכונית מיוחדת, לרוב ישנה. בהפסקות בין מיני התפתחות האדם (יש בנו בערך 5% ניאנדרטאל) לבין מודלים לאגנים סדימנטרים אני צופה בסירטונים ביוטיוב. יצא לי להיתקל באלו של המוסך של ג׳ון לנו. הוא חובב מכוניות ואחת מהם תפסה את עיניים. הוא עשה כתבה על אחת השייכת לחברה בשם singer ומה שקורה שם בערך הוא ככה:

לוקחים דגם ישן מאוד של פורשה 911 ופשוט פותחים לו את העכוז. לא נשאר כמעט זכר מהמכלולים המקוריים וכמעט הכל מוחלף לכאלו מודרניים. בגדול זה אומר שיש משקל קל מאוד לרכב עם ביצועים מטורפים. כל כתבה שקראתי על ריכבי השיחזורים האלו הזילה ריר על כך שהם פשוט הנאה צרופה לנהיגה, על כך שהם שיא חדש בהנגשת הישן לעת המודרנית. הרכבים האלו לא זולים והעלות נעה סביב החצי מילון דולר. אני מפנטז לעצמי וחושב שאם אוכל להרשות לעצמי אז fuck it, why not. 

אתמול היה מעיין מפגש של המשפחה. מסתבר שהיה איזה אחד, שבור, שהבת שלו עשתה עבודת שורשים והגיע עד 300 שנה אחורה באילן היוחסין המשפחתי. להקשיב לבחור היה מדהים כי הוא כמו הויקיפדיה של המשפחה וזה ממש פתח לי את הראש וסיקרן אותי על העבר המשפחתי. היה קרוב מחו״ל שגם הגיע וזה היה ממש נהדר לראות אותו מדבר באהבה על המשפחה ועל כמה הוא מרגיש שייך. רק בסוף אבי אמר לי שאביו נפטר כאשר היה צעיר.

פסקול:

אני אוהב את האיש הגבוה בעולם. למדתי אותו רק השנה בזכות חבר בלימודים. התחלתי לעבוד באירגון סביבתי ואפשר לומר שאני לא כ״כ נוחל הצלחה. הכיוון הוא מעיין מכירות אבל זה לא קלאסי במובן הפשוט של המילה. זה הרבה יותר קשה כי זה כרוך באג׳נדה שאנשים לא חושבים שהיא חשובה מספיק. אני מבין כמה הציבור הישראלי פשוט לא מודע לכך שיש אופציה לשנות ושיש לנו מקום לעשות אחרת. יוצא לי לדבר עם הרבה אנשים, כאשר הם לא מסרבים ומוכנים לשמוע אותי, וזה באמת מדהים כמה הדרך עוד ארוכה. אני חושב שאני לא אדם אופטימי, אני פרקטי וקר, אך אני עדיין חושב ששינוי בתחום יכול להתבצע. יצא לי גם להיתקל באופי בישראלי של להאשים את האחר וקשה להוציא את הישראליות מהישראלים. אני משתדל לראות מציאות אחרת, אני משתדל להראות להם שזה אפשרי.

החבר׳ה גם אחלה בחלקם, יש לי לא מעט נושאי דיבור משותפים איתם. אני צריך עוד להשתפשף עוד כי אחרים נותנים בראש ואני נשאר מאחור אבל אני בדרך הנכונה.

בינתיים, אחזור לאגנים סדימנטרים, סקסיים שכמותם:)