גאות ושפל

פסקול:

שיר מצוין לסוף יום. בבוקר קניתי יורו, קצת עשיתי סדר בזבל של הבית וריססתי נגד הנמלים החארות שאוכלות לי את הראש כבר שבוע וחצי. לאחר מכן את אחר הצהריים ביליתי עם או׳ במתנת יום ההולדת שלה. אירגנתי טרקטורונים לשעתיים והיה ממש כיף. חזרנו מפוצצי אבק אבל היא היתה שמחה, אמרה שנהנתה. בחמישי אנחנו טסים ואני באמת לא יכול לחכות כבר. אני. טס. לפאקינג. אירלנד.

פסקול:

שבת של רוגע של שקט. בשישי היו הסידורים הרגילים, בצהריים המרק התימני ובערב ארוחה אצל אמא. היא אמרה שהיא תנסה לעבור לגור עם בן זוגה, למרות שטענה תחילה שהם נפרדו. אני לא יודע מה נסגר עימה אבל מקווה שהיא תהיה מרוצה בחייה. אחי הטיפש אמר שהוא מתבאס על כך כי היא לא תגור קרוב, אמרתי לו שזה לא באמת רחוק ושזו לא בחירה שלו. היא תעשה מה שהיא רואה לנכון. היום קמתי בכמה פעמים ולבסוף בסביבות תשע. 

הבית ריק בלי אבא. אני התרגלתי אליו וגם כשאנחנו מתווכחים אני יודע שזה בקטנה. העיקר שיהנה ויחזור בשלום, הוא והי׳.

פסקול:

עוד שבוע אני טס לאירלנד. 10 ימים עם האדם שיודע עלי הכי הרבה אי פעם. יהיה כיף אני מחכה לכך בקוצר רוח ואני באמת רק מחכה לנסיעה בצד הלא נכון של הכביש, רק כי הם יכולים. בעבודה מראשון עד אתמול היה ממש רע, ברמה של אחמד יאסין רוכב על חד קרן עם כרטיס לכיוון אחד אל הגיהינום. אני אתפטר טלפונית היום או מחר, fuck it. אני צריך להסתדר על יורו, לעשות סידורים לבית וזהו:)

אני אוהב את המשפחה שלי, אוהב אותם כמו שאני לא יודע להביע במילים.

עריכה:

יצא לי לראות היום חבר שלא ראיתי שנתיים וחצי. היה ממש כיף לראות שהוא זכר אותי ואיך הוא התגעגע אלי. הכי נדהמתי היה ששכחתי כמה הוא אהב אותי, שיכחה אמיתית והדהים אותי איך שהוא תפס ממני, כמה הייתי חסר לו. דיברנו, השלמנו פערים והיה ממש נהדר. הוא השמין מעט והקטנתי אותו. אמרתי לו שכנראה החברה אשמה. העיניים שלו זגגו וזה היה שווה את כל היום.

אני מתכנן לקום מחר מוקדם, לעלות לירושלים ולחזור באותו היום.

למה? כי לנקות חיות מתות זה למה.