גאות ושפל

פסקול:

כל היום היום תהיתי ממי אני צריך לבקש סליחה. עלתה במוחי הידידה שניתקתי עימה קשר לפני כעשרה חודשים בערך והבנתי שזה מעט אנוכי מצידי, שאולי אני עלול להעלות מחשבות אצלה כיוון שיש לה עניין עם דמות גברית בחייה. לאחריה חשבתי על נפשות נוספות אבל התגלגלתי מהר אל עצמי. אני צריך לבקש סליחה מעצמי על כך שאני לרוב מעדיף את האחר על פני. אני מצטער שאני לא יודע לומר ׳לא׳ או מתקשה לומר זאת. אני מצטער.

פסקול:

לא יכולתי להרשות לעצמי להיות שמן והפצצתי בשואתי (ראה/י ערך פוסט קודם). 7 ק״מ גולחו באדישות מכאיבה ב- 40 דקות במקום 42. נהנתי, היה מכאיב ועדיין כואב. היום היינו בהר חזק והיה נהדר, חם, מחייב, מקסים ואמיתי. דיברנו על מה לא בסדר בי ומה עלי לעשות, אני צריך להשתחרר. 

אני כל כך נהנה איתה שזה מדהים ולחשוב איפה הייתי לפני שהכרנו. אמרתי לה שהיא מרגישה לי נכונה, בוגרת ובמקום. היא הרבה יותר חכמה ממני ואנו קולעים אחת לשני במילים. אני מרגיש שהתאמה כזו לא מתרחשת לרוב. 

פסקול:

אני ממש אוהב את השיר הזה. 

החג עוד שניה נגמר ואני חושב שחכם לסכמו. לא עשיתי יותר מידי או יותר נכון, לא עשיתי כלום. הייתי פדלאה. אכלתי בלי סוף והכרס עגלגלה. אתמול בלילה לא ישנתי בכלל וקמתי פעמיים. כנראה שזו הדרך של הגוף לסמן לי להפסיק להיות עוגיפלצת. בהתחלה חששתי שיהיה לי קשה להתחבר למשפחתה אך בסוף יצא, לרוב, מצוין. היה נהדר. כפיצוי לגוף ארוץ היום את המסלול השואתי עם העלייה הענקית.