תחת אש

אחרי שסיימתי לשחק ב-Call of Duty 4 תקפה אותי צמרמורת. היא לא הגיעה מכיוון שמדובר באחד ממשחקי הפעולה המוצלחים ביותר של השנים האחרונות, או מכיוון שדפיקות הלב שלי עדיין לא נרגעו מהאינטנסיביות של השלבים האחרונים. היא הגיעה כי אחרי שכתוביות הסיום סיימו לרוץ, הבנתי פתאום כמה המשחק הזה מציאותי.

אתה צריך מלחמה חדשה

ספינת האהבה

סדרת Call of Duty עסקה עד היום בשחזורים של קרבות מפורסמים ממלחמת העולם השנייה. בדרך כלל היא עשתה זאת בצורה מופתית וסיפקה כותרי פעולה מרשימים, אך אחרי ששיחקנו במשחק השלישי הרגשנו, למרות ההגשה הנהדרת, ש"בסרט הזה כבר היינו". מה לעשות, אחרי עשרות כותרים כבר מתחיל להמאס לנו לחזור לאירופה של שנות ה-40.

ב-Infinity Ward, מפתחת המשחק, כנראה קראו את המחשבות שלנו, והחליטו להציב את Call of Duty 4 במלחמה מודרנית ופיקטיבית. במקום נאצים אנחנו נלחמים בטרוריסטים, ואת איומו של היטלר מחליפות דמויות מפוקפקות בעלות כח רב מדי ו"אצבע קלה" על ההדק של פצצות האטום. המשחק מתחיל בפעולות צבאיות ממוקדות ומתקדם במהרה למלחמה של ממש (מלחמת העולם השלישית, אם תרצו) - כשעתיד העולם מוטל על הכף.

מה שמדהים בכל הסיפור, כאמור, הוא שהכל מרגיש מציאותי לגמרי. עם כל הכותרות המפחידות בעיתונים, קל להאמין לעלילת המשחק, ושלא רחוק היום בו כמה מנהיגים מעורערים ישליטו טרור על העולם כולו, ויאיימו למחוק את כולנו עם נשק גרעיני. למעשה, יהיו לא מעט פרשנים מדיניים שיטענו שהמצב הזה הוא כבר מציאות. המלחמה של COD4 היא כל כך קרובה, ובנויה בצורה כל כך אמינה - שאחרי המשחק לא נותר אלא לרדת ולהכין את המקלטים.

                                   במלחמה כמו במלחמה

עוד אספקט מציאותי לא פחות הוא המשחקיות עצמה. חבר קרבי, שהשתתף בלא מעט קרבות במלחמת לבנון השניה, הצטרף אליי לסשן משחק קצר והכריז חגיגית כי מדובר במשחק המלחמה הכי מציאותי שהוא ראה. אז נכון, עדיין קיימים גורמים "משחקיים" מדי שלא מאפשרים לכל העסק להיות מציאותי לגמרי (חטפת צרור כדורים? תנוח עשר שניות וזה יעבור), אבל בגדול כל העסק נראה ומרגיש די קרוב לדבר האמיתי.

הסיבה שכל העסק נראה כמו חגיגה מלחמתית של ריאליזם היא האינטנסיביות של המשחק. מדובר בחווית הגיימינג האינטנסיבית והעמוסה בה שיחקתי מעולם, כזאת בה כל רגע נתון קורים מסביבך המון דברים: אוייבים מסתערים, מסוקי אויב מפטרלים בשמיים, טילי RPG עפים לכל עבר, כלבים אכזריים מחפשים טרף קל ועוד. העומס בהתרחשויות לא נותן לשחקן יותר מדי זמן לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהמלחמה הווירטואלית, עד שבמהרה הגיימר מרגיש "במשחק", בשדה הקרב עצמו, ולא מוגן מאחוריי מסך הטלוויזיה שלו.

מהסיבות הנ"ל, Call of Duty 4, מעבר להיותו משחק שמרגיש מציאותי לגמרי, הוא גם ללא ספק אחד המשחקים הכי סוחפים שנתקלתי בהם. תוסיפו לזה עולם משחק עצום ומציאותי המכיל גרפיקה מרהיבה, שלבים ענקיים, אינספור נשקים, משימות מגוונות והרגשה כללית ש"אף פעם לא עושים אותו דבר פעמיים", ותקבלו חווית משחק מדהימה, כזאת שגורמת לי להכריז על COD4 כמשחק המלחמה הראשון שיכול להתהדר בצדק בתואר "הדור הבא".

למעשה, בכל שלב תהיה לפחות נקודה אחת בה תגיעו לנקודה שתחשבו שהיא שיא המשחק. כאמור, כבר בפרולוג חשבתי לעצמי: "אוי, חבל שהיוצרים השקיעו את כל מה שיש להם בשלב הפתיחה, בטח עכשיו כל שאר המשחק יחוויר לעומתו". למעשה, מי שהחוויר היה אני: כל שלב הוא גדול יותר, טוב יותר ומרשים יותר מקודמו. כשתחשבו שכבר ראיתם הכל יפתיעו אתכם יוצרי המשחק עם טוויסטים נהדרים, שיתפסו אתכם לגמרי בהפתעה ויגרמו לכם להצמד למסך.

החדשות הרעות הן שההצמדות למסך לא תהיה ארוכה מדי: הקמפיין לשחק יחיד קצר. קצר מאוד, אפילו. שחקנים מנוסים לא יצטרכו יותר מחמש שעות כדי לצלוח את כולו, וגם ברמות המשחק הקשות אפשר לסיים אותו בפחות מיממה בלי להתאמץ יותר מדי. הנחמה היחידה באורכו הקצרצר של הקמפיין הוא האיכות הגבוהה שלו, שמצליחה לשמור על הרמה לאורך כל הדרך.

מקווה שאהבתם...יוני דהן xD