כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי.  (שמות פרק ד)

טוב, מה נסגר עם הנשואים האלה? לפעמים נדמה שהם מסתובבים ב"אטרףדייטינג" עדרים עדרים, מחכים להזדמנות לתפוש חתיכת בשר טרי לפני שהם חוזרים הביתה לבלומה ולקטנטנים. ולא שעיני צרה. להיפך – עיני צרה מאוד! החבר'ה האלה מנהלים להם חיי משפחה קסומים, הולכים עם האישה יד-ביד לתיאטרון או לקונצרט, מחזיקים את הילד הקטן והמתוק על הברכיים וקונים לו גלידה... ואני? אני לבד! לבד!!! לבד על הגג שבתות וחגים! סוג של פילגש דה-לה-שמאטע, חד-פעמי בסגנון עדות השתמש-וזרוק, בלי זכויות סוציאליות, בלי ימי חופשה ומחלה ובלי ביטוח מנהלים. פשוט שערורייה.

אוקיי, הבה נירגע, ונחזור למסלול האקדמי. ובכן – ישנם בקהילה נשואים מכמה וכמה סוגים. יש נניח כאלה שהתחתנו לפני שגילו שהם אומואים, ועכשיו כבר לא נעים להם לפרק את המסגרת. ישנם למשל אחרים, שכבר חיו עם בן-זוג אבל החליטו לחזור בתשובית, מסיבות שונות ומשונות. אחד מאלה האחרונים סיפר לי שאחרי שנפרד מבן-זוגו החליט להתחתן עם השותפה שלו לדירה, והיום הוא מגדל איתה שני ילדים מקסימים. וכל זאת למרות (או בגלל?) שלפניכן הוא חי בחדר הסמוך לשלה עם בן-זוגו, במשך שלוש שנים, עד הפרידה המתוקשרת.

ומה בדיוק חושבות הנשים? חלקן לא יודעות, חלקן חושדות, חלקן יודעו ומעלימות עין, וחלקן, אני מניח, משתפות פעולה. האם זו רמאות? האם זו בגידה? אין ספק שניתן לכתוב על כל זאת תלי-תילים, הרי-הרים של גרפומניה מהורהרת. אבל תעשו לי טובה, אין לי סבלנות וכוח לזה כרגע. רק תרשו לי לציין שאני לא מתכוון להיות שיפוטי בנושא. מספיק קשה להיות הומו גם ככה, ואין לי רצון למתוח ביקורת על איש. אני לגמרי בעד "חיה ותן לחיות". ובפרט, אין לי שום חשק להרגיז כמה נשואים חמודים שאני משתרלל איתם מעת לעת J.

מה שרציתי לשטוח בפניכם הפעם הוא דווקא סיפורו של שבוע פעלתני משהו, שהיה מנת חלקי לפני מספר חודשים. משום מה יצא לי להיות אז בכמה פגישות צהריים בת"א מטעם העבודה, ולא הייתה סיבה שאחזור משם למשרד בהרצלייה. לפיכך הגעתי הביתה מוקדם מהרגיל, התחברתי והמשכתי לעבוד – מיילים, טלפונים, הכול כרגיל. אלא שבמקביל לא יכולתי להתאפק, וציינתי בצ'ט של האטרףדייטינג שאני בבית ולא במשרד. והתגובות לא איחרו לבוא.

שעות אחר הצהריים המוקדמות הן שעות נוחות מאין כמותן לאותם נשואים. במשרד הם מספרים שהם צריכים לצאת מוקדם, לאישה הם אומרים שהם יגיעו מאוחר, ובין לבין הם מפנים חלון זמן קצר ואיכותי לתענוגות הבשרים האסורים. וכך יצא שבאותו שבוע עצמו פגשתי לא נשוי אחד ולא שניים. ארבעה נשואים שלמים (שלא לומר – תמימים) חלפו במיטתי באותו שבוע. ממש מארש הנשואים של פיגרו.

בראש הטור צעד בחור מסתורי שהסתתר מאחורי הניק "בריון מפחיד". יצוין שכל הנשואים ללא יוצא מן הכלל משתמשים בשמות יצירתיים למיניהם, ובתמונות מטושטשות ככל הניתן, כדי למנוע כל אפשרות שיזהו אותם. ובכן, הבחור אכן היה כלבבי – חטוב, שעיר, גלוח ראש ובעל עורף פר. אלא מאי? שהכול היה במידה אקסטרה-סמול. כלומר גובה מטר וסיגריה ורוחב תואם. ממש וין דיזל פוגש את "מותק הילדים התכווצו". אבל לא חרמן כמותי יאמר נואש, והבחור(צ'יק) זכה לקבלת פנים וישבנים מפוארת בחדר השינה שלי. נקסט!

השני באותו שבוע היה בחור תימהוני למדי. לצערי לא עמדתי על ווירדיותו לפני שנפגשנו. היה זה אחד מאותם מקרים שבהם בן-השיח מתאר את עצמו במדויק, אך השלם קטן מסך כל חלקיו. כלומר, הוא אכן התגלה כגבוה, חטוב ושעיר, אבל היה לו פרצוף מכורכם כשל בובת כרוב. זאת ועוד, לכל אורך הפעילות הא שאל שאלות משונות כמו "אתה אוהב את הגוף שלי?", "איזה חלק בגוף שלי אתה הכי אוהב?", "תשמח אם אבוא לישון איתך לפעמים?". ועל כך הייתה אומרת יקירתי ש' כהן מזגנים: גררררר!!!!!!1!!!

הנשוי השלישי היה מושיקו מכפר-סבא. הוא היה מגודל, רחב כתפיים ושעיר כאשר אהבתי. לא זאת אף זאת – בלונדיני עם עיניים כחולות! אבל ברגע שפתח את הפה וקול הבס שלו הדהד בדירתי הצמוקה, הבנתי שמדובר בעארס מן המניין. כך למשל, כשהביט בספרייתי העמוסה שאל בתימהון "את כל זה קראת?". נשמע כאילו הוא עצמו לא קרא ספר מאז התיכון (אם בכלל). הקטע הכי משעשע היה שבמיטה הוא התנהג בניגוד מוחלט לגודלו האימתני, וד"ל. מייד לכשסיימנו את מעשה הזימה התלבש מושיקו והסביר לי שהוא חייב לרוץ לסופר ולקנות כמה דברים בשביל האישה. "אתה יודע איך זה" (לא, למעשה אין לי שום מושג). אוקיי, הבא בתור.

האיש האחרון לאותו שבוע פקד אותי דווקא ביום שישי לפנות ערב. הייתי כבר ערוך לצאת לארוחת ערב עם רמ"מ ומשפחתה באורנה ואלה, ופתאום – טלפון. נתתי לו פעם את המספר שלי, הוא בדיוק יוצא עכשיו ממשמרת, נמצא ממש קרוב אלי הביתה, אין לו הרבה זמן... נו, לא נפגין קצת הכנסת אורחים? למרבה השמחה הוא היה די נרגש, כך שכל העניין הסתיים במהירות, ואפשר לי לחזור בניחותא למריחת לק על אצבעות רגליי לקראת לביבות הבטטה.

אז מה היה לנו? שבוע של ארבעה נשואים הוא בהחלט מרגש ורב-גיוון, אם כי משאיר על הלשון קצת טעם לא-מסופק. יש משהו נחמד במפגשים סוערים, מהירים וחצי אנונימיים, אבל בואו לא נעמיד פנים – שום קשר לא הולך לצאת מהם. לי אישית ברור שאין לי כל כוונה להיות האישה השנייה של אף אחד. ולכן לא נותר לי אלא לסיים בפרפראזה על הברכה המקובלת – בא"י, אמ"ה, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על העריות [...] והתיר לנו את הנשואים, וגו'. ואידך – זיל גמור. 

Love and marriage, love and marriage

Go together like a horse and carriage

This I tell you brother

You can't have one without the other

Love and marriage, love and marriage

It's an institute you can't disparage

Ask the local gentry

And they will say it's elementary

Try, try, try to separate them

It's an illusion

Try, try, try, and you will only come

To this conclusion

Love and marriage, love and marriage

Go together like a horse and carriage

Dad was told by mother

You can't have one without the other 

Love and Marriage

Frank Sinatra

Writers: Cahn / van Heusen

התראה מוקדמת בעניין נופשוני קיץ וחגים, הבאים עלי לטובה:

-                     4-6 באוגוסט – אירועי הגאווה באמסטרדם עם ע/ר (מיס פחל, את שם?)

-                     22-25 בספטמבר – אירועי פולסום בסן-פרנציסקו עם שצ"ה

-                     25 בספטמבר עד 2 באוקטובר – התאוששות בניו-יורק עם קרי וביג, עם נוי, ועם בלוגר אחד נוסף השומר על חיסיונו (הביקורון החפוז יכלול כנראה גם גיחה קצרה לוושינגטון די.סי., לבקר את חבריי הטובים ב"ש וגא"ש)